קרית ספר על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ו · הלכה א
אי זהו טמא שנדחה לפסח שני כל מי שאינו יכול לאכול את הפסח בליל ט"ו בניסן מפני טומאתו פרק מי שהיה טמא תנו רבנן אלו שעושין את השני הזבים והזבות המצורעים והמצורעות ובועלי נדות והיולדות השוגגין והאנוסין והמזידין וטמא לנפש ושהיה בדרך רחוקה ואם כן דאף אלו עושין את השני למה נאמר טמא דאי בעי למיעבד בראשון לא שבקינן ליה אם כן למה נאמר בדרך רחוקה לפוטרו מן הכרת ותניא יכול לא יהו עושין את השני אלא טמא נפש ושהיה בדרך רחוקה זבין ומצורעים וכו' מנין תלמוד לומר איש איש כי יהיה טמא משמע כל טומאה מדלא כתיב לנפש ברישא אבל הנוגע בנבלה ושרץ וכיוצא בהם ביום י"ד הרי זה טובל ושוחטין עליו אחר שיטבול ולערב יאכל דמדכתיב טמא נפש ולא כתיב בעל קרי או טמא שרץ שמעי' מינה דלא פטריה אלא בטומאה אריכתא דלא חזי לאורתא וכל הני טומאות דמרבינן נמי הוי טומאה אריכתא כעולא דסבירא ליה דשוחטין על טמא שרץ ולא כרב יהודה דפליג עליה. וטמא מת שחל שביעי שלו להיות בערב הפסח אף על פי שטבל והוזה עליו אין שוחטין עליו דכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש מי לא עסקינן שחל שביעי שלו להיות בערב הפסח ואפילו הכי אמר רחמנא לידחי ואף על גב דעולא אליבא דרבי יהודה דקאמר הכי מדקאמר מי לא עסקינן משמע דאיהו נמי סבירא ליה הכי ואע"ג דלערב הוה מצי אכיל רחמנא דחייה כיון דהוי טמא מת וגזרת הכתוב הוא דאין שוחטין עליהם דמדכתיב ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא הא למחר מצו עבדי והיינו שחל שביעי שלו בערב הפסח במה דברים אמורים בשנטמא בטומאת מת שהנזיר מגלח עליהם אבל בשאר טומאות מן המת שאין הנזיר מגלח עליהם שוחטין עליו אחר טבילה והזאה ולערב אוכל את פסחו וכתב הראב"ד ז"ל לא מצאתי לזה שורש אבל סברת עצמו הוא כיון שאלו אכל קדש בטומאה זו אין חייבין עליה כרת ולא קרבן אם הזה וטבל דין הוא שלא ידחה מפסחו ע"כ.