אור ברסלב

קרית ספר על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

פרק ה · הלכה ח

הלכה ז

נשים שנדחו לפסח שני הרי פסח שני להן רשות פרק האשה פלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון דרבי יהודה סבר אשה בראשון שוחטין עליה בפני עצמה ובשני עושים אותה טפלה לאחרים דכתיב במכסת נפשות מדלא כתיב אנשים אשה במשמע וכתיב בשני חטאו ישא האיש ההוא איש אין אשה לא וכי תימא אפי' טפלה נמי בשני לא להכי אהני ככל חקת הפסח לטפלה בעלמא ונראה דסבר הרב ז"ל דהאי דקתני בשני עושין אותה טפלה לא איצטריך אלא היכא דחל ארבעה עשר בשבת בפסח שני דאלו בחול אפילו לרבי יהודה שוחטין עליה בפני עצמה אפי' הוי להן פסח שני רשות וכדכתב הרב בפרק שני דעושין חבורה שכולה נשים ואפילו בפסח שני. אי זו היא דרך רחוקה פרק מי שהיה טמא אי זו היא דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח דברי רבי עקיבא ר' אליעזר אומר וכו' ובגמרא אמר עולא מן מודיעים לירושלם חמשה עשר מילין הויא מדקרי ליה תנא דידן דרך רחוקה לגבי פסח ואזיל לטעמיה דאמר אי זו היא דרך רחוקה כל שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה דהיינו מחצות היום ואילך דבין הערבים כתיב ביה כתמיד ותמיד אף על פי שנשחט בשש ומחצה זמנו מן התורה מתחלת שבעה ואילך שמתחלת חמה להתעקם כלפי מערב קצת וטעמא דתלינן בשעת שחיטה ולא בשעת אכילה משום דדרך גבי עשייה כתיב ובדרך לא היה וחדל מעשות הפסח היה בינו ובין ירושלם פחות מזה אינו בדרך רחוקה מפני שהוא יכול להגיע לירושלם אחר חצות כלומר אחר שעבר חצי היום שהוא תחלת שעה שביעית ואם לא הגיע מצד עיכוב ועבר זמן הקרבן הרי זה אנוס ואינו בדרך רחוקה כיון שהיה יכול להגיע בתחלת שעה שביעית שלא היו חמשה עשר מיל בינו ובין ירושלם בשעת הנץ החמה של יום ארבעה עשר דכתיב ובדרך לא היה וכיון שלא היה חמשה עשר מיל הרי לא היה בדרך רחוקה ואם היה העיכוב מפני גמלים וקרונות והוא היה מביא בניו ובני ביתו עליהם יש לו להשמט ולילך יחידי לשחוט ואם לא הלך אין זה אונס וחייב כרת דהוי מזיד אף על פי ששגג בשני ואם היה חולה ברגליו ולא יכול להגיע לעזרה עד שעבר זמן הקרבן הרי זה אנוס ואין בדרך רחוקה ונראה דאפילו היה רחוק יותר מט"ו מיל ורץ בסוסים ובפרדים והגיע בשעת שחיטה ולא שחט דהוי מזיד וחייב דתניא התם תנו רבנן היה עומד חוץ למודיעים ויכול ליכנס בסוסים ובפרדים יכול יהא חייב תלמוד לומר ובדרך לא היה והלא היה בדרך ופי' רש"י יכול יהא חייב כרת אם לא הגיע לעזרה בשעת שחיטה כיון שהיה יכול להגיע בסוסים כדאמרן ת"ל ובדרך לא היה והלא היה דחוץ למודיעים דרך רחוקה היא משמע דמשום דלא הגיע הוא דאינו חייב הא אם הגיע בשעת שחיטה והזיד ולא שחט חייב. מי שהי' חבוש חוץ לחומת ירושלם והבטיחוהו לצאת לערב שוחטין עליו פרק האשה משנה וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין שוחטין עליו ועל כולם אין שוחטין עליהם בפני עצמם ובגמרא אמר רבי יוחנן לא שנא דאין שוחטין על החבוש בפני עצמו אלא בית האסורין דגוים אבל בית האסורין דישראל כגון לכופו להוציא אשה פסולה או לשלם ממון א"נ כדתניא אם יקום והתהלך בחוץ וכי תעלה על דעתך זה מהלך בשוק וזה נהרג אלא מלמד שחובשין אותו עד שנראה מה תהא עליו ואם כן בית האסורין דישראל כיון דאבטחינהו מפקי ליה דכתיב שארית ישראל לא ידברו כזב וגו' ובית האסורין דגוים נמי ואם הוא לפנים בית פאגי שוחטין עליו בפני עצמם דמעיילי ליה מן הפסח בתוך בית האסורין לאכול דהא לפנים מירושלם הוא. אם שחטו על מי שהיה בבית האסורין של גוים חוץ לחומה ואחר כך יצא הרי זה אוכל ואם לא יצא פטור מלעשות פסח שני שהם שחטו עליו ונראה דכל שהוא בדרך קרובה אפילו חוץ לחומה בשעת שחיטת הפסח וזכו בשבילו ושחטו עליו שפטור מפסח שני אפילו שלא הגיע לפנים מן החומה בלילה ואם הגיע יאכל כיון שנשחט עליו אבל אם כששחטו וזרקו עליו היה בדרך רחוקה אף על פי שבא לערב לא יאכל וחייב בפסח שני שהרי היה בדרך רחוקה כרב ששת פרק מי שהיה טמא ולרב נחמן הורצה ופטור מן השני. וכן האונן והחולה והזקן שהם יכולין לאכול ושחטו עליהם שם במשנה שוחטין עליהם דאונן לאורתא חזי דאנינות לילה ליתא מדאוריתא אלא אנינות יום כדכתיב הן היום הקריבו יום אסור לילה מותר באכילת קדשים דגבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת ולהכי שוחטין עליהם בחבורת אחרים ולא בפני עצמן שלא יביאו את הפסח למקום פיסול לפיכך אם אירע בהם פיסול שנטמאו במת ואינם יכולין לאכול פטורין מלעשות פסח שני הואיל ובשעת שחיטה ראויים היו ונזרק הדם עליהם:

תוכן העניינים

קרית ספר על משנה תורה, הלכות קרבן פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה