קרית ספר על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ה · הלכה א
מצות קנב לשחוט פסח שני מי שהיה טמא או בדרך רחוקה או שנאנס בראשון מביא פסח בארבעה עשר לחדש השני בין הערבים ושחיטת פסח זה מצוה בפני עצמה היא כדכתיב איש כי יהיה טמא לנפש ועשה פסח לה' ודוחה את השבת דכתיב ככל חקת הפסח וכתיב נמי במועדו. מי ששגג או נאנס פרק מי שהיה טמא משנה שם מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון יעשה את השני שגג או נאנס ולא עשה את הראשון יעשה את השני אם כן למה נאמר טמא או שהיה בדרך רחוקה שאלו פטורין מהכרת ואלו חייבין בהכרת טמא ודרך רחוקה ושגג ונאנס פטורין מהכרת כך פירש רש"י והרב ז"ל פירש אלו פטורין מהכרת טמא ודרך רחוקה שנפטרו מפסח ראשון שנאמר בו כרת ונדחו לפסח שני שלא נאמר בו לשון כרת ובששגג או נאנס בראשון ולא עשה השני חייב כרת כי לשון התורה כל מי שלא היה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה פסח כלל חייב כרת והוא אמרו והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל וגו' ואם היה שוגג או אנוס אף בשני פטור דאנוס רחמנ' פטריה כדילפינן בדוכתיה.