קרית ספר על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ב · הלכה ה
שחטו לאוכליו ושלא לאוכליו שם במשנ' לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולי' ולערלי' לטמאים ולטהורים כשר ובגמרא מ"ט לשמו ושלא לשמו פסול לאוכליו ושלא לאוכליו כשר לשמו ושלא לשמו פיסולו בגופו של קרבן לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולים ולערלים לטהורים ולטמאים אין פיסולו בגופו אלא בדבר אחר לשמו ושלא לשמו דהוי פסולו בגופו משום דאי איפשר לברר איסורו חלק שהוא לשמו וחלק שאינו לשמו אבל הני איפשר לברר חלק הראוי לאוכלו בצד אחד וחלק שאינו ראוי לאוכלו לצד אחר ועוד לשמו ושלא לשמו ישנו בד' עבודות והני אינן בארבע עבודות ועוד לשמן ושלא לשמן ישנו בצבור כביחיד ומחשבת אכילה לא שייכא בקרבן צבור דלא שייכא אלא בפסח ומשום הכי לא ילפינן לשמו ושלא לשמו מהני דכשרים לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולי' ולערלים לטהורים ולטמאים וילפינן דמקצת אוכלין פסולין לא פסלי מדכתיב וכל ערל לא יאכל בו כולה ערלה פסלה מקצתה לא פסלה ולרב אשי דאמר דילמא האי וכל ערל משמע כל דהו ערלה כתב רחמנא זאת חוקת הפסח דעד דאיכא כולה ערלה לא פסלה וטומאה לא עשה בה מקצת טומאה ככל טומאה דאילו איטמי חד מאבריה האי דאיטמי שרפינן ליה ואידך אכלינן ליה והכי נמי אי איכא ד' גברי טמאים וד' טהורים לא פסלי להו טמאים לטהורים וכיון דבהני לא פסלי מקצת שאינן ראויין לאכול כערל וטמא שלא לאוכליו ושלא למנוייו נמי לא פסלי במקצת דכולהו מחד קרא נפקי דכתיב איש לפי אכלו וכיון דלא מצי אכלי ליה חשיבי שלא לאוכליו ואיתקשי אוכלין למנויין כדאמר' לעיל. שחטו למולים וזרק הדם לשם מולים וערלים פסול שהזריקה חמורה שהיא עיקר הקרבן דלא כאתקפתא דרב אשי שחטו למולים שיתכפרו בו ערלים פסול שם פלוגתא דרב חסדא ורבה אמר רבה מנא אמינא לה דתניא יכול יפסל ערל בני חבורה הבאים עמו וכו' ורב חסדא אדרבא לאידך גיסא ת"ל וכל ערל לא יאכל בו כולה ערלה פסלה מקצת לא פסלה בשחיטה אבל זריקה אפילו מקצתה פסלה וכי תימא ה"ה לזריקה דלא פסלה עד דאיכא כולה ערלה תלמוד לומר זאת חוקת הפסח זאת משמע בעבודה א' הוא דלא פסלה ערלות במקצת והיינו בשחיטה דהיא תחלה לעבודות אבל בזריקה אפילו מקצתה נמי פסלה ומאי חומרא דזריקה דלא מיקבע פגול אלא בזריקה שהיא סוף העבודה דקודם זריקה כל שעתא הוא בספק שמא יחשוב פיסול אחר ויפקיע שם פיגול ממנה ובתוס' כתבו על רב חסדא דאמר פסול מ"ש שחטו למולים ולערלים דכשר ותירצו דהתם יש מחשבת מולים בשחיטה אבל הכא לא פתיכי מולים בזריקה משמע דאי פתיכי מולים בזריקה נמי כשר והרב ז"ל כתב שאם זרק לשם מולים וערלים פסול ונראה שהתוספות כתבו זה לפי אוקמתא דרב אשי והרב ז"ל כתב כסתמא דתלמוד' דקאמר אליבא דרב חסדא אדרבה לאידך גיסא וכו' שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו הפסח כשר פר' כיצד צולין זרק דמו שלא לאוכליו הפס' עצמו כשר ואדם יוצא ידי חובתו נימא כרבי נתן דאמר אכילת פסחים לא מעכבא אפילו תימא רבנן אין מחשבת אוכלים חולה וזקן בזריקה דכי כתיב איש לפי אכלו תכוסו אשחיטה כתיב כדילפי' לעיל.