קרית ספר על משנה תורה, הלכות פרה אדומה· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק יא · הלכה ג
כל המתטמאין מקבלין הזאה כיצד זבים וזבות נדות ויולדות שנטמאו במת מזין עליהם ב"ג ובשביעי כדתניא בסיפרי זוטא ובפרק דם חטאת נמי תניא דנדה מזין עליה וטהורה אם נטמאת במת מזין עליה לפני טבילת נדתה וטובלת לב' הטומאות בשביל האחת שלא מצינו בתורה שהוזקקה לטבול לנדתה תחלה ולקבל הזאה וטהרה כשתטבול ובספרי זוטא מייתי קרא דהזה הטהור על הטמא. וכן הערל מקבל הזאה כדאיתא פרק הערל שכן מצינו באבותינו שקבלו הזאה מטומאת מת כשהם ערלן כדכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון ובההוא יומא דעשור לא מהילי משום חולשא דאורחא הזייה אימת עביד לטומאת מת שעליהם שרוב צבור טמאי מת היו שנטמאו באבותיהן שכל יוצאי מצרים מתו במדבר ומלו בניהם כדכתיב ואת בניהם הקים תחתם וגו' והיאך נטהרו לאכול פסחיהן אם לא קבלו הזאת ג' וז' לאו כשהן ערלים שכל אחד קבל הזאה בשלישי ושביעי שלו או כולם הזו עליהם יחד בעשור לחדש ובערב הפסח והיו להם ד' ימים כמשפט בין הזאה להזאה דאם לא היו מזין עד יום אחד עשר לאחר מילה נמצאת הזאת שניה דערב פסח מחוסרת זמן אלמא דערלים הזו עליהם ולא מצית למימר דלא עבוד פסח כלל דההיא שתא דהא כתיב ויעשו את הפסח ולא מצית למימר נמי דפסח הבא בטומאה היה דהא תניא בהדיא מלו וטבלו ועשו פסחיהן בטהרה.