קרית ספר על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק יח · הלכה כא
פגול או נותר או טמא שהעלן לראש המזבח משמשלה בהם האור פקע איסורן פ' ב"ש מימרא דר' יוחנן פקע איסור מהן אמר רב חסדא מרי דידי מזבח מקוה טהרה הוא לטהר את הטומאה א"ר זירא שמשלה בהן האור מתיב ר' יצחק אחרים אומרים וטומאתו עליו מי שטומאה פורחת ממנו בטבילה והיינו טומאת הגוף ואם איתא הרי טומאה פורחת ממנו על ידי האור אמר רבא ע"י מקוה קאמר מידי מקוה כתיב אלא אמר רב פפא בבשר שלמים עסקינן דקרא בשלמים כתיב דאינו ראוי למזבח ואין מפריח מטומאתו רבינא אמר וטומאתו עליו מי שטומאתו פורחת ממנו כשהוא שלם כעין שקבלה עליו בעיניה דהיינו בטומאת הגוף יצא בשר שאין טומאה פורחת ממנו אלא כשהוא חסר משמע דכשהוא חסר מיהא שמשלה בה האור פקע מיניה איסור טומאה וה"ה לפגול ונותר. אימורין מצטרפין לבשר בכזית בין בעולה בין בשאר קדשים לחייב עליו משום פגול נותר וטמא מעילה פרק קדשי מזבח כל הפגולין מצטרפין זה עם זה וכל הנותרים מצטרפין זה עם זה ובעולה תניא בהדיא עולה ואימוריה מצטרפין לכזית לחייב עליהם משום פגול נותר וטמא וטעמא דשם פגול חד הוא וכן נותר זבח שהוא פגול או נותר ואכל מן העור מן המרק מן התבלין אלל מוראה גידים קרנים טלפים צפורנים חרטום נוצה ביצי עוף אינו חייב כרת על אחד מהם משנה פרק כל הפסולין ואין חייבין עליהם משום פגול נותר וטמא דלא חשיבי דבר הראוי לאכילה אבל שליל ושליא חייב כאוכל מבשר שאר הזבח שם אמר רבי אלעזר פגל בזבח נתפגל בשליל דשליל גופא דזבחא הוא דעובר ירך אמו הוא וכיון דאיכא אינשי דאכלי ליה חייב כרת ומיהו אין מחשבתו מפגלת הזבח דדבר שאין דרכו לאכול הוא דרובא דאינשי לא אכלי ליה ושליל עצמו לא נתפגל כדקתני מתני' לאכול שליל או שליא בחוץ לא פגל.