קרית ספר על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק יח · הלכה יג
שלא יאכל אדם שנטמא בקדשים ופליגי בפ' אלו הן הלוקין באזהרה ר"ל אמר מדכתיב בכל קדש לא תגע ור' יוחנן יליף טומאתו טומאתו ממטמא מקדש מה להלן הזהיר אף כאן הזהיר וכל אדם שנטמא טומאה שחייבין עליה כרת כביאת מקדש ואכל כזית מן הקדשים בין קדש טהור בין טמא במזיד חייב כרת דכתיב הנפש אשר תאכל מזבח השלמים וטומאתו עליו ונכרתה וכל שחייבין במזיד כרת חייב בשוגג קרבן חטאת קבועה ותניא בפ' ב"ש וטומאתו עליו בטומאת הגוף הכתוב מדבר או אינו אלא בטומאת בשר ועליו אבשר קאי נאמר כאן טומאתו ונאמר להלן במטמא מקדש טומאתו מה להלן טומאת הגוף דכתיב איש אשר יטמא ולא יתחטא וגו' אף כאן טומאת הגוף ור' ור' חייא ואחרים ילפי בגווני אחריני כדאיתא התם וכיון דממטמא מקדש ילפינן מה התם אין חייב על מטמא מקדש אלא בטומאות שהנזיר מגלח עליהן דגמירי הכי הלכתא למשה מסיני כדאיתא בדוכתיה הכי נמי הכא אין חייבין אלא על טומאה דכוותה וה"ה לשאר קדשי מזבח דשלמים הוו דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא ושלמים בכלל כל הקדשים היו ולמה יצאו דכתיב בפרשת אמור אל הכהנים אשר יקדישו בני ישראל וגו' ולמה יצאו ללמד על הכלל כלו ולומר מה שלמים מיוחדים קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח יצאו קדשי בדק הבית שאם אכלן בטומאת הגוף פטור וג' כריתות נאמרו באוכלי קדשים בטומאת הגוף אחד באמור אל הכהנים וב' בצו את אהרן ובריש פ"ק דשבועות א' לכלל ואחד לפרט כדאמר' ואחד לטומאה הכתובה בתורה סתם דהיינו בקרבן עולה ויורד ובין בקדש טהור ובין בקדש טמא פלוגתא דרבנן ורבי יוסי הגלילי פר' השוחט ומעלה דתנן הטמא שאכל בין קדש טמא בין קדש טהור חייב רבי יוסי הגלילי אומר טמא שאכל טמא פטור ובגמרא אמר רבא כל היכא דנטמא טומאת הגוף ואחר כך נטמא בשר כ"ע לא פליגי דחייב דמה לי שנטמא על ידו כשנגע בה לאוכלה מה לי שנטמא ע"י אחרים וטומאת הגוף דבכרת קודם כי פליגי בשנטמא בשר ואחר כך נטמא הגוף דסברי רבנן דאמרינן מגו דמתסר בשאר חתיכות טהורות משום טומאת הגוף נתסר נמי בהך דנטמאת קודם ונאסרה עליו משום טומאת בשר דאין חייבין עליו חטאת והוי איסור כולל. האוכל קדש אחר שטבל קודם שיעריב שמשו או קודם שיביא כפרתו לוקה ואינו חייב כרת דכתיב וטומאתו עליו עד שתהיה כל טומאתו עליו ותניא פ"ג מינין טמא יהיה לרבות טבול יום שאינו צריך להביא כפרה ואינו נכנס למקדש עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפרה דאף על גב דהעריב שמשו אינו יכול ליכנס עד שיביא כפרתו וכיון דמטומאתו עליו דרשינן עד שתהיה כל טומאתו עליו הוא דחייב כרת אם כן הא דמרבי' טבול יום ומחוסר כיפורים היינו לענין מלקות והראב"ד ז"ל סובר דלענין כרת אתרבאי וטומאתו עליו דרשינן ליה לטומאת הגוף שטומאתו פורחת ממנו בטבילה כדדרשינן ליה פ' ב"ש.