קרית ספר על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק יח · הלכה א
אזהרת רמו שלא לאכול פסולי המוקדשין בין שנפסל במחשבה בין שנפסל במעשה בין שאירע בו דבר שפסלו האוכל ממנו כזית לוקה דכתיב לא תאכל כל תועבה מפי השמועה למדו שאין הכתוב מזהיר אלא על פסולי המוקדשין וכן קדשים שהוטל בהם מום הוי בכלל כל תועבה עד שיולד להם מום אחר וכל שפיסולו מספק אין לוקין עליו דהויא התראת ספק והמחשב מחשבה שאינה נכונה בקדשים הוי בכלל לא יחשב שלא יפסיד קדשים במחשבה דדומה למטיל מום בקדשים ואין לוקה שאין במחשבה מעשה וגם אינו נמנה מצוה דעיקר קרא לכדרבא אמר ר' ינאי דלא יחשב בא ללמד שלא יערב בו מחשבות אחרות שאם עירב אינו פגול וא"כ אינו לאו:
אזהרת רמז שלא לאכול מקרבן שנתפגל והאזהרה על זה כתב הרב ז"ל מלא יאכל כי קדש הם כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו ואין קרוי לאו שבכללות מה שמפורש במקרא וכל האוכל ממנו כזית במזיד חייב כרת דכתיב והנפש האוכלת ממנו עונה תשא ויליף עון עון מנותר כדאמרן לעיל בין למלקות בין לכרת ושנינו בפרק אלו הן הלוקין דנותר ופגול לוקין עליהם ואם אכל בשוגג מביא חטאת קבוע' כדילפינן בדוכתיה דכל שחייבים על זדונו כרת חייבים על שגגתו חטאת קבועה.