קרית ספר על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק יז · הלכה ז
התודה מפגלת את הלחם והוא אינו מפגל את התודה כיצד השוחט את התודה וחשב לאכול מבשרה או לזרוק מדמה או להקטיר אימוריה לאחר הזבח עם הלחם פגול אבל חשב לאכול מן הלחם למחר הלחם לבדו פגול וזבח התודה אינה פגול. וכן הדין בשני כבשי עצרת עם שתי הלחם פגל בכבשים פגל בלחם פגל בלחם לא פגל בכבשים משנה פרק הקומץ זוטא ובגמרא מ"ט אלימא משום דרב כהנא דאמר מנין ללחמי תודה שנקראו תודה דכתיב והקריב על זבח התודה חלות דמשמע דתודה הם החלות אי הכי איפכא נמי הא לא קשיא לחם איקרי תודה ותודה לא איקרי לחם ומשום דהאי טעמא לא שייכא בכבשים ובשתי הלחם אמרינן אלא לאו היינו טעמא דלחם גלל תודה דתודה עיקר ולחם טפל דשחיט' תודה מקדשא ללחם כדאמרן פרק התודה יקריב קרבנו מלמד שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת זבח וכן לחם גלל כבשים דשחיטת כבשים מקדשים הלחם כדא' פרק התכלת וצריכי תרוייהו כדאיתא התם. חשב באחד מד' עבודות לאכול כזית מבשר הזבח והלחם למחר הלחם לבדו פגול והתודה או הכבשים אינו פגול שם בעיא בתודה ובכבשים ופשטי' אף בזו הלחם מפגל והתודה והכבשים אינן מפוגלין דמיצרף חצי זית דתודה וכבשים לחצי זית דלחם לפגל הלחם אבל לפגל תודה או כבשים לא מצטרפי דהשתא כולו מלחמה דלא בעי צירוף דהויא מחשבה חמורה לא מיפגל ממנה ומלחמה דבעי' לצרופי מיבעיא ונראה דנקטי' כלישנא קמא דמייתי סתמא דתלמודא דבעי רבי אלעזר בתודה וכל שכן בכבשים אבל ללישנא דאיכא דמתני לה אכבשים האי בעיא דוקא אכבשים איבעיא לן אבל תודה דלא הוזקקו זה לזה בתנופה לא פשיטא ליה דניפגול לחם.