קרית ספר על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק יד · הלכה ב
אין מחשבה מועלת אלא ממי שראוי לעבודה פ"ב דזבחים ופ"ק דמנחות מימרא דרבא ראוי לעבודה לאפוקי פסול ובדבר הראוי לעבודה לאפוקי מנחת שעורים דלא חייל על פגול ליענש כרת באכילתה כיון דאינה ראויה מנחת שעורים אלא לעבודה זו בלבד להתיר ולא משום קרבן אתיא ואי משום מנחת סוטה קמח הוי ושל עומר מגרש ולאו עבודה היא דלברר עון אתיא והא דפסלה בה מחשבה משום דחטאת קרייה רחמנא ובמקום הראוי לעבודה לאפוקי מזבח שנפגם דכתיב וזבחת עליו בזמן שהוא שלם דעליו כולו במשמע וטעמא דראוי לעבודה דכיון דבעיא מחשבת עובד כדא' אי הוי פסול לאו עובד הוא ודבר הראוי לעבודה דאיקרי קרבן ומקום הראוי דאי נפגם מזבח לא חזי לאקרובי אפילו בלאו מחשבת פגול כדכתיב עליו ואם חשב בשחיטה אחד מן הפסולין פסל שהשחיטה כשרה בפסולין כדתנן ריש פ' כל הפסולין לפיכך הן פוסלין במחשבה דהואיל וראויין לעבודה זו מחשבתן מחשבה אבל אם קבלו ויש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל דאע"ג דלא פסלה מחשבתו הזבח אפ"ה דם הוי פסול ובעיא שיחזור ויקבל דם הנפש. קרבנות הכשרין שלא לשמן וקבל הדם הפסול שלא לשמן הזבח פסול כאלו עשאוהו לשמו שהוא פסול מפני שהוא פסול לעבודה קמץ בחוץ במחשבת פיסול אין מחשבה זו כלום.