קרית ספר על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק יג · הלכה ד
בארבע עבודות הזבח נפסל באח' משלש מחשבות בשחיטה בקבלה בהולכה ובזריקה אבל אם חשב בשעת הפשט ונתוח או בשעת הולכת אימורים למזבח אין מחשבה זו מועלת כלום זביחה הא ילפי' לה לעיל דבעינן לשמה בשינוי קדש מדכתיב זבח שלמים קבלה מנא לן דכתיב המקריב את דם השלמים שתהא קבלה לשם שלמים זריקה מנא לן דכתיב הזורק את דם השלמים שתהא זריקה לשם שלמים אשכחן כולהו הולכה מנא לן כתיב והקריבו ותניא זו קבלת הדם ואפקה רחמנא בלשון הולכה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה וקבלה הא ילפינן לה דבעינן לשמה וכולהו צריכי כדאמר' התם ריש מכילתא דלא מצי ילפי חדא מחדא אשכחן ד' עבודות בשינוי קדש שינוי בעלים מנא לן זביחה הא ילפינן לה מבשר זבח תודת שלמיו באם אינו ענין לשינוי קדש תנהו ענין לשינוי בעלים כדילפינן לעיל זריקה לשם בעלים יליף לה התם רב אשי מדכתיב ונרצה לו לכפר עליו דמשמע ונרצה לו לכפר ולא לחברו אשכחן זביחה וזריקה קבלה מנין אמר רב אשי אתיא מאיל נזיר דכתיב ואת האיל יעשה זבח שלמים שתהא עשייתו לשם שלמים ואם אינו ענין לשינוי קדש דנפקא ליה מהתם כדילפי' לעיל תנהו ענין לשינוי בעלים ולא תימא יעשה כלל זבח פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט זביחה אין מידי אחרינא לא דאי כתב יעשה שלמים זבח כדקאמ' דמשמע כללא שיהא עשייתו שלמים השתא דכתיב יעשה זבח שלמים לא גמר הכלל את דבריו ולא נשלם וכל כלל שאינו מלא אין דנין אותו בכלל ופרט רבינא אמר לעולם דנין אותו בכלל ופרט ולהשם חזר וכלל והוי כלל ופרט וכלל מה הפרט מפורש עבודה ובעינן לשמה אף כל עבודה ובעי' לשמה אי מה הפרט מפורש עבודה וכו' ואסיקנא איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי שקולים הם ויבואו שניהם דהי מיניהו מפקת אי דרשת האי אנא דרישנא לאידך הילכך יבואו שניהם והולכה לא תפקא מכלל קבלה כדאמר' לעיל אשכחן איל נזיר שאר שלמים מנא לן אי לאיל נזיר ליכתוב יעשה זבח שלמיו מאי שלמים לרבות כל שלמים אשכחן שלמים בין בשינוי קדש בין בשינוי בעלים בכל ד' עבודות שאר קדשים מנא לן דאי תימא נילף משלמים מה לשלמים שכן טעונין סמיכה ונסכים ותנופה אלא אמר קרא זאת התורה לעולה למנח' ולחטאת וגו' ולזבח השלמים הקישן הכתוב לשלמים מה שלמים בין שינוי קדש בין שינוי בעלים בעינן לשמה בכולהו עבודות כדילפינן אף כל בעינן לשמה בכולהו עבודות ופגול דפוסל בד' עבודות ילפינן התם פרק קמא דזבחים יכול לא תהא מחשבה מועלת אלא בזריקה לבד כדכתיב המקריב אותו לא ירצה מנין לרבות שחיטה וקבלה ת"ל אם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו וגו' פגול הוא לא ירצה בדברים המביאים לידי אכילה הכתוב מדבר ושחיטה וקבלה מייתי לזבח לידי אכילה דאי לא ישחוט ויקבל לזורקו לא מתכשר הזבח לאכילה יכול שאני מרבה אף שפיכות שיירים והקטרת אימורין תלמוד לומר המקריב אותו לא ירצה זריקה בכלל דברים המביאים לידי אכילה היתה ולמה יצאת להקיש אליה ולומר לך מה זריקה מיוחדת שהיא עבודה ומעכבת כפרה אף כל עבודה ומעכבת כפרה יצאו שפיכות שיריים והקטרת אימורין דלא מעכבי כפרה וכיון דילפי חוץ לזמנו חוץ למקומו נמי דהא איתקוש להדדי בקרא אריכא כדאמרן לעיל ומשום דזריקה כתיבא בקרא המקריב אותו לא ירצה ואכילת אדם ומזבח נמי כתיב כדכתיב ואם האכל יאכל אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח משום הכי בעינן במחשבת שחיטה על מנת לזרוק או לאכול או להקטיר דכתיבי בקרא כדאמר' וזריקה והקטרה אכילת מזבח הוו. העוף נפסל בשתי עבודות במליקה ובמיצוי כדתנן פרק קדשי קדשי' אחד חטאת העוף ואחד עולת העוף שמלקן ושמצה את דמן וכו' חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת ובלבד שיקרב המתיר וכו' והא מרבינן לעיל מזבח שלמיו כל שיש בו מפגל ומתפגל דהוי פגול מהיקשא דשלמים דכתיב זאת התורה וגו' ומליקה הויא בעוף במקום שחיטה בבהמה ומיצוי הוי במקום זריקה דאין בה לא קבלה ולא הולכה והמנחות הנקמצות נפסלות כרבי דקמיצה במקום שחיטה שמוציא דם שהוא חלק גבוה מן הבשר ה"נ קומץ ונתינת הקומץ בכלי במקום קבלה דמה לי ממילא מה לי שקיל ויהיב והולכ' קומץ למזבח והקטרת קומץ לבונה כזריקה וכדתנן פ"ק דמנחות פסול מחשבה בהני עבודות אבל מחשבה בדברים אחרים אינה מועלת כלום דבעינן עבודה מעכבת כפרה כדאמר' לעיל. המחשב מחשבה אחרת חוץ מאלו בד' עבודות אלו כגון שחשב בשעת שחיטה להניח הדם למחר או להוציאו לחוץ וכו' כולהו הני משנה סתמית פרק כל הפסולין בר מלהניח ולהוציא דרבי יהודה פוסל וחכמים מכשירים דאין מחשבה פוסלת אלא חוץ לזמנו ולמקומו דחוץ לזמנו כתיב בקרא שלישי כדאמר' וקרא יתירא מוקמינן ליה לחוץ למקומו דדמי לחוץ לזמנו ולא בפסולים אחרים דלא פסלה מחשבה אלא בהני דילפינן וחשב לשרוף חטאות הנשרפות בחוץ לזמנן או מקומן שם ושוין שאם חשב באכילה ובשריפתן לא עשה ולא כלום דאמחשבת אכילת מזבח קפיד רחמנא אבל שרפה לאו לשון אכילה הוא. וכן אם חשב בעבודות המנחות להניח לבונתה למחר או להוציאה כשרה בריש קומץ מייתי פלוגתא דרבי יהודה בלהניח אמתניתן דהקומץ את המנחה והיינו טעמא גופא דאמרן בזבח דלא אסרה תורה אלא מחשבת אכילת אדם ומזבח כדאמר'.