אור ברסלב

קרית ספר על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

פרק טז · הלכה ו

הלכה ה

חשב על הדם הניתן למעלה לתתו למחר למטה או איפכא שם סיפא דהאי ברייתא חשב על הדם הניתן למעלן למטה למחר או איפכא פסול חזר וחישב בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו פסול ואין בו כרת ופרק שני נמי אייתין האי מתניתין לאותובי מינה לשמואל דסבר שלא במקומו כמקומו דמי ואי הכי אמאי קתני פסול פגול הוי דהא חישב בשחיטה על מנת לזרוק דמו למחר ופריק מר זוטרא זריקה דשריא בשר באכילה כגון במקום מתן הדם אלא שחשב שלא בזמנו הוא דמייתא לידי פגול זריקה דלא שריא בשר באכילה לא מייתא לידי פגול דכתיב אם האכל יאכל מבשר זבח השלמים וגו' מי שפגולו גרם לו שלא יאכל הוא דקאי בעונה תשא יצא בשר הנזרק דמו שלא במקומו דהא גרם לו שלא יאכל שאין חייבין על פגולה כרת ונפקא לן מהכא דאי חשב שלא במקום למחר לא הויא מחשבה מפגלת ופרכינן אי הכי דלא הויא זריקה שלא במקום לענין מחשבה איפסולי נמי לא ליפסיל אמר רב נחמן בר יצחק מידי דהוה אמחשבת הינוח דהא חשיב מיהא להניחו למחר אליבא דרבי יהודה דתנן להניח מדמו למחר כשר ורבי יהודה פוסל זהו פירוש רש"י ז"ל שסובר דהאי מתניתין אתיא כרבי יהודה וכדאמר' סוף פרק כל הפסולין רבי יהודה לטעמיה דאמר שלא במקומו כמקומו דמי ופירוש רש"י דלטעמיה היינו האי דאוקמינן הכא מידי דהוה אמחשבת הינוח ואם כן ליתא האי מתניתין דלית הלכתא כר' יהודה אבל הרב ז"ל נראה שסובר דלא אוקמי' האי מתני' כרבי יהודה והאי דאמרינן מידי דהוה אמחשבת הינוח ה"פ דכמו דמחשבת הינוח לרבי יהודה פסול הכי נמי לדידן מחשבה שלא במקום למחר פסול דהאי למחר היינו מחשבה שלא בזמנו לא להניח למחר כדפירוש רש"י ז"ל התם אף על גב דשלא במקום לאלתר אם חשב אחר כך חוץ לזמנו פגול כדאמרן היינו משום דאין מחשבה פוסלת כדילפינן לעיל אלא חוץ לזמנו חוץ למקומו ושלא לשמו בפסח וחטאת דדוקא זרק שלא במקומו הוא דאמרינן לעיל פרק ב' דבשר הזבח פסול ונתכפרו בעלים אבל מחשבה לא פסלה הילכך חוץ לזמנו מפגל אבל חשב שלא במקום נתינת הדם למחר כיון דמחשבת שלא בזמנו דהיינו למחר לא חשבה אלא על שלא במקום נתינת הדם ואי הוה נותן הדם שלא במקום נתינתו היה הבשר פסול באכילה דאמרינן אם כן לא חייל פגול עליה דהא בלאו הכי היה פסול אי הוה נותן הדם שלא במקום ולא פגולו גרם לו כדילפינן לעיל דהא דאמרינן דמחשבות מוציאות זו מזו ולא הוי פגול היינו בשחשב מחשבה אחת בפני עצמה ומחשבת פגול ואפי' בעבודה אחת מארבעה עבודות דאמרינן כזית בחוץ וכזית למחר דלא הוי פגול היינו משום דמחשבת חוץ הויא אכזית אחת בפני עצמה אבל הכא דלא חשב על שלא במקום בפני עצמו אלא על שלא במקום למחר הרי היה פסול אי הוה זריק שלא במקום ואין מחשבה למחר חל לפגל והיינו דכתב הרב ז"ל אינו פגול אף על פי שחשב מחשבת הזמן הואיל ושנה מקום נתינת הדם במחשבתו כלומר במחשבת זמן שחשב למחר שנה מקום נתינת הדם וכן כתב אחר כך וכל זריקה שאינה מתרת הבשר באכילה אם חשב ליתנה חוץ לזמנה לא פגל דמשמע דמשום דהאי זריקה שלא במקום חשב ליתנה חוץ לזמנה הוא דלא פגל אבל כשחשב ליתן הדם שלא במקום נתינתו לאלתר ואחר כך חוץ לזמנו הוי פגול כדא' במחשבה ראשונה לא פסלה כדאמ' והיינו דקאמר הרב ז"ל לפיכך אם חזר וחשב מחשבת הזמן הרי זה פסול ואינו פגול היינו לאשמועינן דאף על גב דחזר אחר כך לחשוב מחשבת חוץ לזמנו לא פגל כיון דמכח מחשבה ראשונה שלא במקום למחר לא פגל ולדידיה היינו דאיצטריך למיתני בתריתא בתר דקתני למחר פסול דהיינו חוץ לזמנו קתני חזר וחישב בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו פסול מטעמא דאמרן. וחשב על הדם הניתן בפנים ליתנו בחוץ במזבח החיצון למחר או איפכא נלמד מדין למחר פסול השנוי בברייתא והראב"ד ז"ל סובר כפירוש רש"י ז"ל בהאי מתניתין דאתיא כרבי יהודה ולכך כתב א"א כמדומה לי שיש כאן שבוש אבל הר"ם ז"ל פי' הסוגיא כמו שפירש.

תוכן העניינים

קרית ספר על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה