קרית ספר על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק טז · הלכה א
מחשבת חוץ לזמנו דאמרן לעיל דהוי פגול היינו כשלא ערב מחשבה אחרת אבל ערב מחשבת מקום או שינוי השם בפסח וחטאת עם מחשבת הזמן הקרבן פסול ואינו פגול משנה פרק שני ובלבד שיקרב המתיר כמצותן דדם הוא המתיר דכתיב לא ירצה המקריב אותו משמע אזריקה לא תהא זריקה זו מרצה שמע מינה דעד שיזרק הדם מחשבת פגול תלויה ועומדת נזרק הדם הוקבע הפגול דכתיב ביה הרצאה כדכתיב גבי כשר מה הרצאה כשר עד שיקריבו כל מתיריו ולא קרי ליה הרצאה אלא בזריקה שהיה סוף ד' עבודות המתירות אף הרצאה פגול עד שיקרבו כל מתיריו שאינו קבוע עד שיזרק הדם שהיא סוף כל מתיריו וכיון דילפינן לעיל דבהרצאה כשר בכל חד מד' עבודות איפסיל להכי נמי בהרצאה פסול ומחשבה נכונה באחד מן העבודות או בסתם אינו עירוב מחשבה בפגול כהרצאת כשר וכן בעופות ובמנחות כדילפינן להו לעיל במחשבת פגול ואמר רבי ינאי התם מנין למחשבות שמוציאות מזו לזו מחשבת פיסול מוציא מידי פגול דכתיב לא יחשב לא יערב בו מחשבות אחרות. וכן חשב באחד מארבעה עבודות כזית בחוץ וכזית למחר או כזית משתיהן משנה שם לאכול כזית בחוץ כזית למחר וכו' וחכמים אומרים זה וזה פסול ואין בו כרת ודלא כרבי יהודה דסבר דאין מחשבות מוציאות מזו לזו אלא אם כן קדם פיסולו לפגולו וכזית משתיהן מצטרפין לפיסול ערב המחשבה בהקטרה פסול ואין בו כרת שם במשנה ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר אימורין כדילפינן מאם האכל יאכל בשתי אכילות מפגלות ובלבד דליחשיב עליהו להאכילו למחר לראוי להם אימורין למזבח בשר לאדם.