קרית ספר על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק טו · הלכה יז
אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו על גבי בהונות פרק שתי מדות אמר רבי יוחנן אשם מצורע ששחטו שלא לשמו טעון נסכים כמו אם שחטו לשמו שאם אי אתה אומר כן פסלתו מלקרב דלמצורע לא חזי שהרי נשחט שלא לשמו ולעולה לא חזי שהרי לא ניתק לרעייה ואין ראוי לנדבה שאין אשם בא בנדבה ונסכים אתו למזבח ואשם לכהנים וצריך אשם אחר להכשירו מתקיף לה רב מנשי' בר גדא אלא מעתה כבש הבא עם העומר ששחטו שלא לשמו תהא מנחתו כפולה שני עשרונים שאם אי אתה אומר כן פסלתו ותמיד של שחר ששחטו שלא לשמו יהא טעון שני גזרין בכהן אחד כדכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר ותמיד של בין הערבים יהא טעון שני גזרין בשני כהנים כדכתיב ובער וערכו שאם אי אתה אומר כן פסלתם אמר אביי אין הכי נמי וחדא מינייהו נקט רבא אמר לעולם אימא לך דהני לא צריכי הלכתייהו כדמעיקרא לא גזרין ולא מנחה כפולה דאפילו הכי לא מיפסלא למיקרב למזבח משום דעולה נינהו ואי לא חזי לעולת חובה חזי לעולת נדבה אלא הכא אי לא מוקמת ליה במילתיה דנסכים אשם נדבה מי איכא הילכך לא הותר ליקרב למזבח אלא על ידי נסכים תניא כותיה דר' יוחנן אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו על גבי בהונות הרי זו עולה לגבי המזבח וטעון נסכים וצריך אשם אחר להתירו.