קרית ספר על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ד · הלכה יט
המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא או שחטא ודאי דבעי להביא חטאת אם עד שלא נשחט נודע לו ירעה ויפלו דמיו לנדבה דכיון דלבו נוקפו שמתירא מספק החטא שחטא גמר ומקדיש ליה וכן אם הפרישו על פי עדים והוזמו יפלו דמיו לנדבה דכיון דלכפרה אתי לבו נוקפו וגמר ומקדיש כדאמר' ואם אחר שנשחט נודע לו שחטא או שלא חטא הדם ישפך והבשר ישרף דאף על גב דחולין שנשחטו בעזרה בקבורה בעלמא האי בשריפה דהוי כזבח פסול דנשרף נודע לו אחר שנזרק הדם הבשר יאכל לכהנים ככל האשמות שהרי גמר כל הכפרה וה"ל אשם תלוי כשר שהרי על הספק בא מתחלה וכפר הספק והלך. אשם ודאי אינו כן אם עד שלא נשחט נודע לו שלא חטא הוי חולין ואין בו קדושה כלל דאיגלאי מילתא דהקדש בטעות הואי דכי אקדשיה אדעתא דחטא אקדשיה ואם משנשחט נודע לו הרי זה יקבר דכיון דאי ידע דלא חטא לא אקדשיה הוי הקדש טעות והוי חולין שנשחטו בעזרה דנקברין אבל אשם תלוי כיון דלבו נוקפו אקדשיה ולא הוי חולין שנשחטו בעזרה אלא כשאר קדשים שאירע בהן פסול דנשרפין כדאמר'. מי שנתחייב באשם תלוי והפריש שנים לאחריות מתכפר באחד והשני ירעה ויפלו דמיו לנדבה דמכדי חד הוא דאיבעי ליה לאפרושי מ"ט אפריש תרי דסבר אי מרכס חד מיכפרנא באידך וגלי אדעתיה דלבו נוקפו הוה וגמר ומקדיש ואין צריך לומר באשם ודאי שהוא כן מהאי טעמא.