קרית ספר על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ד · הלכה א
וולד ותמורת חטאת ושמתו בעליה ושאבדה ונמצאת אחר שכפרו הבעלים הרי אלו ימותו וולד חטאת להכי מתה שהרי אינה ראויה לכפרה שלא הפרישה מתחלה לכך ותמורת חטאת שהרי באה בעבירה דלא ימיר כתיב ושמתו בעליה דאין כפרה למתים דמיתתן כיפרה עליהם ונמצאת אחר שכיפרו בעלים ואפי' היא תמימה הואיל וכבר כיפרו בעלים מתה נמצאת קודם שיזרוק דם השניה הוי ספק דכי אמרי רבנן אבודה בשעת הפרשה רועה ואפילו נתכפרו בעלים שוב באחרת הני מילי שנמצאת קודם שנתקבל דמה של חברתה בכוס אבל הכא סבירא להו כל העומד ליזרק כזרוק דמי ותמות כחטאת שכפרו בעליה או דילמא כל כמה דלא אזדריק דם כי אבדה בשעת הפרשה דמי ורעיא תיקו לפיכך תמות דהוי ספיקא דאוריתא וכיצד הן מתות נועל בפניהם עד שימותו ודברים אלו מפי מרע"ה נשמעו הלכה למשה מסיני וכתיב נמי ממפריסי הפרסה טמא להביא חטאות מתות דהוו מפריסי פרסה ואסירי ואיצטריך קרא ואיצטריך הלכתא דאי מקרא הוה אמינא לרעיה קמ"ל הלכתא למיתה ואי מהלכתא הוה אמינא היכא דעבר איקרי ואכל מהני חטאות איסורא איכא לאו ליכא קמשמע לן דאיכא לאו לא תאכלו ממפריסי הפרס' ואבעית אימא להכי איצטריך קרא לאקושי דבר הבא ממעלי הגרה דהיינו תמורת פסולי המוקדשין לאחר פדיונן דנפקא לן ממעלי הגרה לדבר הבא ממפריסי הפרסה דהיינו חטאות מה להלן במיתה אף כאן במיתה ואין כל דברים אמורין אלא בחטאת יחיד אבל חטאת צבור תרעה עד שיפול בה מום ותמכר ויפלו דמיה לנדבה דאין בחטאת צבור וולד שאין אתה מוצא קרבן צבור שהיתה באה נקבה ואין תמורה בצבור דכתיב לא יחליפנו וגו' דלשון יחיד הוא ולא צבור ושותפין ואין אתה יכול לומר חטאת שמתו בעליה בצבור שאין צבור מתים שאין דין חטאת שמתו בעליה בצבור וילפינן לה משעירי מוספי רגלים ור"ח דחטאות נינהו ואמר רחמנא אייתינהו מתרומת הלשכה משקלים הבאים באדר ואף על גב דאיכא למימר דילמא מתו מריהו דהני זוזי דקצת מאותן שהביאו מתו קודם הרגלים ונמצא שמקריבין חטאת שמתו בעליה שהרי יש להם חלק בהם ושכפרו בעלים לא שמענו אלא שלומד סתום מן המפורש מה מצינו בוולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ביחיד דברים אמורים ולא בצבור כדילפינן אף נתכפרו בעליה ביחיד ולא בצבור וכי תימא והיכי ילפינן איפשר משאי איפשר הא וולד חטאת ותמורת חטאת ושמתו בעליה אי איפשר בצבור וקא אמרת מה מצינו לא קשיא דכי נצטוו ישראל על ד' חטאות בחד מקום גמירי להו הל"מ שיהיו נוהגות יחד במקום אחד וכיון דליתנהו כולהו בצבור אלא ביחיד ש"מ ביחיד אמורה ולא בצבור דכי היכי דולד ותמורה ושמתו ליתנהו בצבור הכי נמי נתכפרו ועל כרחין ילמד סתום מן המפורש כדאמר'.