קרית ספר על משנה תורה, הלכות עדות· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק יח · הלכה א
מצות רלד לעשות לעד זומם כאשר זמם כדכתיב ועשיתם לו כאשר זמם וגו' כמו שרצו לעשות בעדותם והזמה היא עמנו היתם במקום פלוני ביום שאתם מעידים שראיתם עדות זו במקום אחר רחוק שהם מזימים אותם אבל אינם יודעים אם נהיה אותה הדבר שהעידו עליו או לא. והכחשה היא בעדות עצמה שלא היה אותו הדבר שמעידין הם עליו וגזרת הכתוב הוא להאמין עדות האחרונים על הראשונים אפי' הראשונים מאה והאחרוני' שנים דכיון שאין מכחישין עדותן הוי עדות אחר מה שאומרים עמנו היתם ומהימני וכדתנן פרק קמא דמכות ד"ה וילפינן לה בגמרא מדכתיב והנה עד שקר העד שקר ענה עד שתשקר בגופה של עדות שהוא גופן של עדים וכל שאינו כה"ג הוי מוכחשת ודוחין את שתיהן דתרי כמאה כדילפינן מדכתיב על פי שנים עדים או שלשה עדים וגו' אם מתקיימת בשנים למה הזכיר שלשה וכו' אם הוזמו בדבר של מיתה או של מלקות ממיתין אותם או מלקין אותם כמו שזממו לעשות אבל בדבר של ממון משלשין הממון ביניהם כדתנן התם וכדילפינן בגמרא נאמר רשע בחייבי מלקיות אם בן הכות הרשע ונאמר רשע בחייבי מיתות אשר הוא רשע למות מה במיתה ממיתין שניהם דאין מיתה למחצה אף כאן אין מלקות למחצה רבא אמר בעינן כאשר זמם שיקבל הנדון מלקות שלימה אי הכי ממון נמי ממון מצטרף והרי קבל מה שרצו להפסידו בין כולם אבל מלקות לא מצטרף.