אור ברסלב

קרית ספר על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

פרק ב · הלכה ב

הלכה א

כל עת שישנה הבגדים טעון טבילה דכתיב ופשט את בגדי הבד ורחץ את בשרו וגו' ולבש את בגדיו שמנה בגדים המיוחדים לו כל ימות השנה הא למדת שכל המשנה מעבודת פנים לעבודת חוץ טעון טבילה והוא הדין מחוץ לפנים דחמש טבילות ועשרה קדושין טובל ומקדש כהן גדול בו ביום משנה פרק הממונה ואמר רב חסדא חמש טבילות ועשרה קדושין גמירי הלכה למשה מסיני דעושה כהן גדול בו ביום ואי לאו הלכתא הוה אמינא אינו משנה מעבודה לעבודה אלא ג' פעמים דהוו להו שלש טבילות ותו לא ואי לאו קרא הוה אמינא חמש טבילות יטבול אפילו בזה אחר זה כולם ביחד להכי איצטריך קרא ור' מפיק להו להני חמש טבילות ועשרה קדושין מדכתיב בראש הפרשה כתונת בד קדש ילבש ומכנסי בד וגו' ורחץ במים את בשרו ולבשם הרי כשהוא משנה מעבודת תמיד להתחיל בעבודת היום שהיא פנימית כדכתיב בתריה ולקח את שני השעירים וגו' וכוליה ענינא אשכחן מבגדי זהב לבגדי לבן מבגדי לבן לבגדי זהב מנין תלמוד לומר בגדי קדש הם ורחץ במים וגו' תלה הכתוב טעם הטבילה בשביל שהם בגדי קדש ללמדך שכל חליפות בגדי קדש ביום זה טעונין טבילה ובגדי זהב בגדי קדש הם וכיון דילפינן טבילה לכל עבודה אם כן הוו חמש טבילות דחמש עבודות הן תמיד של שחר בבגדי זהב דאין דבר קודם לתמיד של שחר ומקריבו כהן גדול בבגדיו של כל השנה דהיינו בגדי זהב עבודת היום בבגדי לבן דכתיב כתנת בד קדש ילבש וגו' והקריב את פר החטאת אשר לו ולקח את שני השעירים וגו' אילו ואיל העם בבגדי זהב כדכתיב ולבש את בגדיו דהיינו בגדי זהב כדאמרינן ויצא את עולתו ואת עולת העם דהיינו איל לעולה הכתוב בו ואיל לעולה הכתוב בעם דהיינו איל דמוספין דפנחס כדאמר' כף ומחתה בבגדי לבן דתנו רבנן ובא אהרן אל אהל מועד למה הוא בא (אינו בא) אל ההיכל הרי גמר כל עבודותיו אינו בא אלא להוציא כף ומחתה שהניח בין הבדים כדכתיב ונתן את הקטרת על האש וגו' שכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר כסדרן בפרשה כך סדר עבודתן חוץ ממקרא זה שכתב הוצאת כף ומחתה עם עבודות הפנימיות ולא הפסיק בעבודת אילו ואיל העם בנתיים והיה לו לכתוב ויצא ועשה את עולתו וגו' ואחר כך ובא אהרן להוציא כף ומחתה ואחר כך ופשט את בגדי הבד ורחץ וגו' ולבש בגדיו של כל השנה ועשה מוספין ותמיד של בין הערבים ומאי טעמא צריך להפסיק באילו ואיל העם בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה דגמירי הלכה למשה מסיני חמש טבילות בו ביום ואי כסדרן של עבודות כתיב מקרא זה לא משכחת להו אלא שלש אחד לתמיד של שחר ואחד בינו ובין עבודת היום כלה עם הוצאת כף ומחתה ואחת בין הוצאת כף ומחתה לאילו ואיל העם ועמהם המוספין ותמיד של בין הערבים לפיכך צריך להפסיק אילו ואיל העם בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה והוצאתן תפסיק בין אילו ואיל העם לתמיד של בין הערבים הרי חמש עבודות תמיד של שחר בבגדי זהב עבודת היום בבגדי לבן אילו ואיל העם בבגדי זהב הוצאת כף ומחתה בבגדי לבן מוספין ותמידין של בין הערבים בבגדי זהב וקרא דובא אהרן הכי משמע דהוי שלא כסדר דאי כסדר למה נאמר ובא אהרן והא התם קאי אלא שמע מינה משום דאפסקה בעבודת חוץ להכי כתב ובא ואפילו הכי איצטריך להלכתא דאי לאו הלכתא הוה אמינא גזרת הכתוב היא שאחר שיגמור עבודת פנים ויצא יחזור להוציא כף ומחתה ומשום דגמירי חמש טבילות אמרינן דהוי שלא על הסדר דהפסיק באילו ואיל העם כדאמרן ולא מצינן לאוקומי האי ובא לעבודה אחרת דבכולהו עבודות כתיב ובא והביא אבל הוצאת כף ומחתה לא כתיב להכי איכא למימר דבהוצאת כף ומחתה איירי ומנין שכל טבילה צריכא ב' קדושין דכתיב ופשט ורחץ ולבש ואם אינו ענין לטבילה דנפקא לן מבגדי קדש הם כדא' תנהו ענין לקידוש וילפינן מיניה תרי קדושי דשדינן ורחץ אופשט אולבש כאלו כתיב ורחץ תרי זמני ואמר רב אחא בר יעקב הכל מודים בקידוש שלאחר טבילה שלובש ואחר כך מקדש דאמר קרא או בגשתם מי שאינו מחוסר אלא גישה יצא זה שמחוסר לבישה וגישה דקידוש שני הוי אחר לבישה אפילו לרבי כדאמר דרשי ליה לקרא הכי כרבנן דרבי מאיר דכיון דורחץ קאי אפשיטה ואלבישה הקיש קדוש פשיטה ללבישה מה לבישה כשהוא לבוש מקדש כדילפינן מבגשתם אל המזבח אף פשיטה כשהוא לבוש מקדש ואם כן ופשט ורחץ ולבש לא בעי למימר דפשט והדר רחץ ורחץ והדר לבש אלא דאיכא רחיצה אפשיטה ואלבישה וכשהוא לבוש כדאמ' ותניא בתוספת' ופשט בגדי הבד אשר לבש כלום אדם פושט אלא מה שלובש אלא מקיש פשיטה שתטען קידוש כמו הלבישה כשהוא לבוש ואמרינן התם דלרבנן לא עביד קדוש קמא אטבילה קמייתא כיון שעדיין לבוש בגדי חול לא הוצרך לקדש על הפשיטה ואם כן תשעה קדושין הוו אלא כי פשיט בגדי קדש ולביש בגדי חול עביד ליה התם כשבא לפשוט בגדי קדש. בתמיד של שחר מקריב הפר ושבעה כבשים של מוסף היום דבפ' בא לו פליגי במשנ' רבי אליעזר ורבי עקיבא בשבעה כבשים ונקטינן כרבי עקיבא דתוספתא דתניא התם דפר העולה נמי לרבי עקיבא היה קרב עם שבעת כבשים כתמיד של שחר דכת' במוספי כל הרגלים מלבד עולת הבקר אלמא מוספין עם עולת הבקר נעשים בסמוך לה וילמוד יום הכיפורים מהם ואחר כך בטבילה שניה עבודת היום כולה הוידוים וההגרלה וזריקת דמים בפנים והקטרת ושילוח שעיר עזאזל ואימורי פר ושעיר ושריפתן כסדר האמור בפרשה כדנילף פ"ד בס"ד ואחר כך בטבילה שלישית שעיר הנעשה בחוץ ואף על פי שהוא מן המוסף אינו יכול להקדימו לעבודת היום לפי שנאמר בו ושעיר חטאת א' מלבד חטאת הכפורים למדנו ששעירה פנימי קדמו ואילו ואיל העם ואימורי פר ושעיר הנשרפין כדכתיב את עולתו ואת עולת העם וגו' ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה דהיינו אימורי פר ושעיר ומקריב תמיד של בין הערבים וטבילה רביעית להוצאת כף ומחתה ובטבילה חמישית מקטיר קטרת של בין הערבים כדתנן התם פרק בא לו בתר הוצאת כף ומחתה נכנס להקטיר וכו' ורש"י כתב תמיד של בין הערבים נמי בטבילה חמישית ומוספין דאמרינן לעיל בתמיד של בין הערבים היינו שעיר החטאת של מוסף היום ואיל העם דפר ושבעה כבשים עם תמיד של שחר היו קרבין כדילפינן לעיל טעמא דכולהו.

תוכן העניינים

קרית ספר על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה