קרית ספר על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק יב · הלכה ז
אזהרה נד שלא להשחית פאת זקן שנאמר ולא תשחית את פאת זקנך וחמש פאות הן לחי העליון ולחי התחתון מימין וכן משמאל ושבולת הזקן ותניא בתור' כהנים פאת זקנך סוף זקנך שהוא שבולת הזקן דמשמעות פאה הוא סוף דכתיב פאת ים ופאת נגב דהוא סוף וקצה וא"כ כולהו חמש הוו סוף זקן ולוקה אכל פאה ופאה דפאת כתיב דמשמע חדא ולהכי אכל חדא חייב ואפילו נטלן כולן כאחד חייב ה' דאכל חד אזהר רחמנא ואינו חייב עד שיגלחנו בתער שנאמר ולא תשחית את פאת זקנך גילוח שיש בו השחתה שחותך שיער מעיקרו מה שאין כן במספרים ולהכי פטור וילפי לה מגזרה שוה דפאה פאה דכתיבה בכהנים ליתן האמור של זה בזה וא"כ בעינן דרך גלוח והשחתה וזהו תער דמלקט ורהיטני אף על גב דמשחיתים אינם דרך גילוח ומספרים הוו דרך גילוח ואינם משחיתים אבל תער הוי דרך גלוח ומשחית. ואין המתגלח לוקה עד שיסייע דיליף מניקף דלקי היכא דמסייע כדאמר לעיל. ואשה מותרת להשחית זקנה אם יש לה זקן מדשני קרא מרישיה דקאמר לא תקיפו לשון רבים וקאמר הכא פאת זקנך לאפוקי אשה ומשום הכי אם השחיתה זקן האיש פטורה. השפה מותר לגלחו בתער דלא הוי פאה ואעפ"כ אין דרך בני ישראל בכך ואלו באזהרת הקפת ראשו השחתת זקן אע"ג דהוי דרך כומרים לא הוי בכלל ובחוקותיהם לא תלכו דהנהי חוקי דאסירי הם החקוקים לכל עובדי ע"ז וכולם נהיגו בכך אבל הני לא נהיגי בהו אלא כומרים ולהכי אצטריך קרא למסרינהו: