קרית ספר על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ח · הלכה א
כל שאין בו תפיסת יד אדם ולא עשאו אדם אף על פי שנעבד מותר בהנאה. לפיכך הגוים העובדים את ההרים וכו' דדרשינן אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם על הגבעות ולא הגבעות אלהיהם. לפיכך מותר לחצוב אבנים ולזרוע בהרים ולאכול פירות האילנות ובהמה אעפ"י שאינה מחוברת אינה אסורה בהשתחואה דמדאסר רחמנא נעבד לגבוה דכתיב מן הבקר ולא כל הבקר להוציא הנעבד מכלל דלהדיוט שרי דאי להדיוט אסור למה לי קרא לגבוה הא ממשקה ישראל כתיב מן המותר לישראל בפרק שור שנגח את הפרה ואם עשה בה מעשה כל שהוא כגון ששחט בה סימן אחד לע"ז אסרה דהוי תקרובת עבודה זרה. עשאה חליפין לע"ז אסרה וכן חליפי חליפין דכתיב והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהיה ממנו הרי הוא כמוהו וזהו בבהמת עצמו אבל בשל חברו לא אסרה אלא בשחיטה ולא בחליפין דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו והא דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מדאוריתא היא מדכתיב פסילי אלהיהם משמע שהם שלהם וכל קראי משתעי בע"ז (נמי הכי) וה"נ מוכחי מדאמר מנא לן דאסורה. לבנה שזקפה ישראל להשתחות לה ובא גוי והשתחוה לה אמר ר' אליעזר בתחלת' של ארץ ישראל דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא לישראל מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו אלא מדפלחו ישראל לעגל גליה דעתיהו דניחא לנו בע"ז וגוי שליחותיהו קא עביד נראה דאי לאו הכי לא הוו מיתסרי משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וראיתי כותב מ"ל הא דאמרינן אין אדם אוסר מה שאינו שלו דכתיב אסרה על נפשו על נפשו הוא דאוסר לא על אחרים. המשתחוה לקרקע עולם לא אסרה להדיוט אבל למזבח נראה דאסרה מדאורייתא כמו משתחוה לבהמה דאף על גב דלא אסרה להדיוט אסרה לגבוה ממיעוטא דמן הבקר. חפר בה בורות שיחין ומערות לשם עבודה זרה אסרה דהרי עבד בה מעשה דתפיסת יד. אבני הר שנדלדלו מותרות כיון דהוו מחוברות ונתלשו מאליהן לא הוי תפיסת יד ומהא נראה דאי חפר בה בורות לא הוי איסורא אלא מדרבנן כיון דבשעתא דהוי ממילא הן מותרות לכתחלה. ישראל שזקף לבנה להשתחוות לה ולא השתחוה לה ובא גוי והשתחוה לה אסרה אף על גב דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מתחלתה של ארץ ישראל כדלעיל. ומים שנטלן ביד והשתחוה להן אסרן שהרי עבדן והן עבודה זרה והוי בכלל לא תביא תועבה והיית חרם כמוהו השתחוה לדלעת אחר שחתכה אסרה שהרי עבדה והיא ע"ז השתחוה לחצי וכו' מדרבנן. אילן שנטעו מתחלה שיהא נעבד אסור בהנאה וזהו ואשריהם תשרפון באש. היה אילן נטוע וגרעו ופסלו לשם ע"ז אפילו הבריך והרכיב כורת את השריגים ואסורין בהנאה ושאר האילן מותר וכן המשתחוה לאילן וכו' כדכתיב ואשיריהם תכרתון אי זו היא אילן שגידולו אסור ועיקרו שרי זה שנטעו ולבסוף עבדו. אילן שהיו הגוים משמרים את פירותיו וכו' ושותים אותו ביום אידם הרי היא אסורה בהנאה מפני שסתמו אשרה שזו היא חוקה של אשרה. אילן שמעמידין תחתיו ע"ז כו' מדרבנן. בית שבנאו מתחלה שיהיה הבית עצמו נעבד אף על גב דלא השתחוה לה עדין אסורה בהנאה דכתיב פסילי אלהיהם משעה שפסלו נעשה אלוה דלענין ע"ז תלוש ולבסוף חברו הוי כתלוש וכן המשתחוה לבית אסרה משום ע"ז דהוה ליה תלוש. היה בנוי וסיידו לשם עבודה זרה נוטל מה שחדש והוא אסור בהנאה משום דעשאו לעובדו והרי הוא עבודה זרה ואם הכניס לתוך ביתו ע"ז כל זמן שע"ז בתוכה אסורה מדרבנן וכן אבן שחצבה לעובדה אסורה משום פסילי אלהיהם חדש בה אסור בהנאה משום ע"ז מה שכייר וצייר בה. ואם עשאה להניח עליה ע"ז כל זמן שהע"ז עליה אסורה מדרבנן. מי שהיתה ביתו סמוך לע"ז ונפל וכו' כל מהנה לע"ז אסור מדרבנן.