קרית ספר על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ה · הלכה א
אזהרה כב שלא להסית אדם מישראל אחר ע"ז שנאמר במסית וכל ישראל ישמעו ויראו ולא יוסיפו וכו' אף על פי שלא עבד המסית ולא המוסת ע"ז אלא שהורהו לעבוד דבמדיח כתיב וידיחו שכבר הדיחו אבל במסית לא כתיב אלא אמירה לחוד בין שיהיה המסית הדיוט בין שהיה נביא בין היה המוסת איש או אשה מיתתו בסקילה דקרא הכי משמע יחיד אפילו ליחיד וכתיב וסקלתו באבנים וכו'. המסית את רוב אנשי העיר הרי זה מדיח ואינו נקרא מסית לענין שאם לא עבד המוסת שיהיה חייב סקילה כמסית. היה זה שהדיח רוב העיר נביא מיתתו בסקילה והמודחין הן כיחידים ואינם כאנשי עיר הנדחת עד שיהו המדיחים שנים דכיון שהדיח אין לך הדיוט גדול ממנו והוי בכלל מדיח וא' אומר אמרה לי ע"ז עבדוה או אמר לי הקב"ה עבדו ע"ז הרי זה נביא שהדיח והם בסקילה דילפי' הדחה הדחה ממסית. המסית שהסית בין בלשון רבים בין בלשון יחיד הרי זה נסקל כיצד אמר אלך ואעבוד וכו' דאע"ג דכתיב ביה נלכה ונעבדה כיון דהמסית חד והמוסת חד אתרוייהו קאי הסית לשנים הרי הן עדיו ומביאין אותו לב"ד ומעידין עליו שכן אמר להם וסוקלין אותו ואין צריכין התראה דהכי כתיב קרא לא תחמול ולא תכסה עליו כי הרג תהרגנו ידך וכו' דמשמע דהן הן עדיו והם הורגים אותו ומכאן שמצוה להכמין לו שנאמר לא תחמול וכו' ואין א' מחייבי מיתות שמכמינין עליהם חוץ מזה. מצוה ביד המוסת להרגו שנאמר ידך תהיה בו בראשונה וכו':