קרית ספר על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ה · הלכה ו
היתה לו אצבע יתירה וחותכה יוצא בה לחרות דכיון דנספרת על גב היד שהיא בשורת שאר אצבעות הוי כשאר אצבעות דהוו מום שבגלוי ואינו חוזר. אחד מראשי איברים שהוא בטל ממלאכה אם חתכו הרי חסר בו אבר ויוצא לחרות דאמר בעוף דאין תמות וזכרות בה ואפילו הכי נחטטה עינה פסולה אף על גב דסמויה מעיקרא דכתיב מהעוף ולא כל העוף אלמא כי חטטה משוי לה מומא וכן כשלא חסרו אלא שבטלו ממלאכתו כגון שסמא עינו או חרשו והיינו כשהכהו על עינו או על אזנו אבל הכה בכותל כנגדם והבעיתו בקול ואינו רואה או אינו שומע אינו יוצא לחרות דאדם דהוי בר דעתא איהו מבעית נפשיה שנותן לבו אל פחד הבא פתאום.