קרית ספר על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ד · הלכה ז
מצות רט ליעד אמה העבריה לעצמו או לבנו דכתיב אשר לא יעדה מכלל שמצוה ליעדה וכתיב ואם לבנו ייעדנה וגו' ואם יעדה הרי היא כארוסה דיעוד אירוסין עושה כדאמרי' דף י"ח דאי נישואין כיון דנשאת אין לאביה רשות בה וכתיב בבגדו בה כיון שפירש טליתו עליה שוב אינו יכול למוכרה הא יעודי מיעד לה ואינה יוצאה אלא בגט או מיתת הבעל כדכתיב כמשפט הבנות וגו'. ומצות יעוד קודמת למצות פדיה כדכתיב אשר לא יעדה והפדה כדתניא במכילתא. מצות יעוד הרי את מקודשת או מאורסת לי ואפילו בסוף שש ואינו צריך ליתן כסף דמעות ראשונות לקידושין ניתנו ולכך אפילו בסוף שש שלא נשאר לו עליה אפילו פרוטה כרבנן דר' יוסי בר' יהודה. ונוהג בה מנהג אישות ולא מנהג שפחות כדכתיב כמשפט הבנות וגו' ואינו מיעד שתים כאחת כדתניא במכילתא לא ייעדה לא ייעד לב' כאחת ומשמע נמי יעדה מדעתה כדתני אבימי דאין יעוד אלא מדעת ודריש ייעדה לשון ידיעה. מת האדון אין בנו יכול ליעדה שהרי יצאה במיתת האדון כדילפינן לעיל. היעוד כאירוסין כדאמרינן לעיל דאי כנישואין הרי אין לאביה רשות בה וכתיב בבגדו בה וגו' הא יעודי מיעד לה. ואם שלש אלה לא יעשה לה שלא יעדה לו ולא לבנו ולא נפדה בגרעון כסף ויצאה חנם בסימנים כדאמרינן לעיל דאי שלש אלה הם שארה כסותה ועונתה אחר יעוד משמע ויצאה חנם בלא גט להכי דרשינן חנם בלא כסף בסימנין ולא חנם בלא גט וכדתניא במכילתא: