קרית ספר על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ג · הלכה ט
כיצד רוצעין מביאו אצל בית דין שלשה כדתניא והגישו אדוניו אל האלהים וגו' שימלך במוכריו כדתניא במכילתא לסוף שש ולא אחר כך דכתיב ואם אמר יאמר העבד כשהוא עבד וכתיב לא אצא חפשי דמשמע סמוך ליציאה כדאיתא התם דף כ"א אל הדלת או אל המזוזה מה מזוזה מעומד דבלאו הכי לא מיקרי מזוזה אף דלת מעומד בין דלת של אדון או של כל אדם דלא כתיב דלתו. ונוקב אזנו הימנית דכתיב הכא אזנו וכתיב התם אזנו מה להלן ימנית אף כאן ימנית ובגובה של אוזן דתנן גבי מומין נפגמה אזנו מן הסחו' אבל לא מן העור וקי"ל דאין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום משמע דאין רציעה אלא בגובה של אוזן. ובמרצע של מתכת כרבי דאמר מה מרצע מיוחד של מתכת באזנו ובדלת קודר והולך עד שמגיע לדלת כדאיתא התם ומשום דלא כתיב הכא אלא דלת אמרינן דלא כתיב התם מזוזה אלא לומר מה מזוזה מעומד וכו' ורצע אדוניו ולא בנו ולא שלוחו ולא שליח בית דין ואין רוצעין ב' עבדים כאחד שאין עושים מצות חבילות חבילות כדאמר'.