קרית ספר על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק טו · הלכה א
מצות הנסקלין מפשיטין אותן ומכסין ערותן והאשה בחלוק אחד כדתנן פרק נגמר הדין כחכמים דאין האשה נסקלת ערומה וכדכתיב ורגמו אותו מאי אותו אילימא אותו ולא אותה והכתיב והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אלא מאי אותו אותו בלא כסותו הא אותה בכסותה והתוספות כתבו דלאו מקרא דריש דהא ליכא מיעוט להכי דאותו איצטריך למידרש בלא כסותו אלא היינו טעמא כדמפרש משום הרהורא או משום בזיונא. ובית הסקילה היה גבוה שתי קומות כדתנן נמי התם דף מ"ה ואף על גב דבור עשרה יש בו כדי להמית אפ"ה אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה שימות מהר אי הכי ליגבהיה טפי משום דמינוול אם גבוה יותר מדאי מתפזר גופו ואיבריו מתפרקין וכריסו נבקעת וכדאמרינן התם. ואחד מן העדים דוחפו על מתניו כדתנן התם ותני בגמרא מנין שבדחי' נידונו הנוגעים בהר סיני ת"ל ירה יירה לשון השלכה כמו ירה בים ומשמעות דריש ולא ריבויא ומנין שבסקילה אבנים הוזכרה שם תלמוד לומר סקול יסקל שהוא לשון אבנים כדכתיב וסקלוה כל אנשי עירה באבנים ומנין שבסקילה ובדחיה אם הוצרך לשתיהן כגון שדחפוהו ולא מת תלמוד לומר סקל ירה ריבוייא הוא דאי חדא מיניהו דוקא קאמר או הא או הא ליכתוב כי סקל או ירה ומדכתיב הני לריבוייא כתבינהו ומנין שאם מת בדחיה יצא תלמוד לומר או לחלק ומנין שאף לדורות דלא תימא סיני שאני וכל חייבי סקילה תהיה דחיה שם תלמוד לומר סקל יסקל לשון עתיד ולא כתב סקל סקל או ירה ירה ואם לא מת מדלי לאבן בהדי חבריה ושדי לה העד השני לחוד כי היכי דתיתי מרזיא מכח גדול כדאמ' התם ואם לא מת רגימתו ביד כל אדם דכתיב יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה.