קרית ספר על משנה תורה, הלכות סוטה· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ד · הלכה יב
מי סוטה שלנו נפסלין בלינה [משום דכתיב מים קדושים (במדבר ה, יז) והיינו מן הכיור שנתקדשו בכלי כדאמרינן לעיל ומשום הכי נפסלים בלינה]. הקדים עפר למים פסולה כדכתיב ונתן אל המים אלמא מים ברישא וכתיב ועשה לה הכהן את כל התורה דבעינן כסדר הכתוב בפרשה. לא היה שם עפר בהיכל מביא עפר מבחוץ ומניחו בהיכל ולוקח ממנו ונותן על פני המים דכתיב ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן ואי הוה כתיב ומן העפר אשר יהיה מקרקע ולא כתיב בקרקע משמע דאינו מקפיד אלא שיכניס העפר להיכל יכול יזמין עפר מבחוץ ויכניס בהיכל ודיו בכניסתן ת"ל בקרקע בקרקעיתו ואי לא כתיב אשר יהיה יכול לא מצא שם עפר תיחוח נוח לינטל יחפור בקרדומות ת"ל אשר יהיה מדלא כתיב ומקרקע המשכן יקח ש"מ לא הקפיד אלא שיהא מונח בקרקעית המשכן שעה אחד הא כיצד יש שם עפר תיחוח הבא משם אין שם תן שם על הקרקעית וחוזר ונוטלו ונותנו לתוך המים ואם חפר והוציא עפר כשר דהא כקרקע הוי ולא אתא אשר יהיה אלא למצוה דעפר תיחוח בהיכל אפילו הכניסו מבחוץ כדאמר דאין צריך לחופרו משם אבל אי חפר כשר דהא הויא בקרקע וקרקע בית המקדש אין צריך לרבות דמה טומאת הגוף ליכנס בטומאת הגוף למקדש שאינו במיתת ב"ד אלא כרת לא חלק הכתוב בין מקדש למשכן דכתיב כי את מקדש ה' טמא וכו' וכתיב את משכן ה' טמא וכו' בטומאת אשת איש חמורה לא כ"ש שהושווה משכן ומקדש לבודקן ולבערן מתוכן וא"כ מה ת"ל בקרקע שלא יביא מתוך קופתו לתוך כלי ויכניס להיכל אלא מקרקעיתו יטול ואם אין שם יביא ויניח ואח"כ יטלנו ונתקיים אשר יהיה ונתקיים בקרקע כדלעיל. ואינו מביא אפר דאף ע"ג דאפר עפר מיקרי כדכתיב מעפר שריפת וגו' הכא דכתיב עפר וקרקע אפר לא הוי עפר אבל מביא רקבובית ירק ומקדש במקום והמקום מקדשו וחוזר ונותנו למים דעפר איקרי.