קרית ספר על משנה תורה, הלכות סוטה· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ג · הלכה ט
ואחר כך מביא כלי חרש שלא נעשה בו מלאכה דכתיב בכלי חרש וילפינן כלי כלי ממצורע מה התם חרש חדשה אף כאן חרש חדשה והתם מנ"ל את הצפור הא' אל כלי חרש על מים חיים מה מים חיים שלא נעשתה בהם מלאכה אף כלי שלא נעשתה בו מלאכה ולא מצית פרכית מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב וגו' דאמר קרא בכלי חרש כלי שאמרתי לך כבר מדלא כתיב ולקח כלי חרש ונתן בו מים וכתיב בכלי חרש משמע שכבר הוזכר כלי זה במקום אחר וקאמר רחמנא הכא שבאותו כלי שאמרתי לך במקום אחר קח אותם ומאי ניהו דמצורע. ונותן לתוכו חצי לוג מן הכיור דכתיב מים קדושים ואין קדושים אלא שנתקדשו בכלי. ונוטל מעפר קרקע המשכן כדכתיב ומן העפר וגו' ונותנו על גבי המים כדי שיראה על פני המים דכתיב ומן העפר וכו' ונתן אל המים מדלא כתיב ונתן במים אלא אל המים משמע שלא יהיה נבלע בתוכן. ונותן לתוכן דבר מר דכתיב מי המרים שמרים כבר קודם מחיקה אלמא מחמת דבר אחר הם מרים ואין מרירה על שם קללת בדיקתם דהא מקמי מחיקה לאו בני בדיקה נינהו ומוחק לתוכן המגלה לשמה דכתיב ומחה וגו'. וימחוק יפה יפה עד שלא ישאר במגלה רושם דכתיב ואחר ישקה ואחר דקאמר אמחיקה קאי הכתיבה למעלה ואם לא נמחקה יפה לא ישקנה א"נ כיון דכתיב ומחה ממילא שמעי' אי רשומו ניכר דלא מחוי הוא.