קרית ספר על משנה תורה, הלכות סוטה· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק א · הלכה א
מצוה נה לעשות לסוטה כתורת הקנאות הסדורה בתורה. וקינוי האמור בתורה וקנא את אשתו הוא שיאמר לה בפני עדים אל תסתרי עם איש פלוני דכתיב והיא נטמאה ועד אין בה ודרשינן תרי אין בה לנטמאה אלא חד דכל מקום דאמר' תורה עד הרי כאן שנים מדכתיב לא יקום עד א' מכלל דעד הוי שנים וקאמר קרא עד אין בה הא חד יש בה. בטומאה עד א' נאמן לאוסרה ואינה שותה אבל לא בקינוי ולא בסתירה דבעינן שני עדים. אפילו היה אביה או אחיה או גוי או עבד מקנין על ידן דאף על גב דכתיב נטמאה נטמאה שני פעמים אחד לבעל ואחד לבועל והוה אמינא היכא דמיתסתרא בהא סתירה הוא דמשתעי קרא אבל הני הואיל דאסירי וקיימי עלה לא קמ"ל דכי אתא קרא לגופיה אתא להיכא דאינו קרוב או פסול לה דאסר עליה על ידי קינוי זה ולאו למעוטי הני אתא ואפילו שחו(ץ)[ף] הוא האיש שאינו מתקשה ואינו מוליד דלא מיעוט רחמנא מאיש דכתיב בקרא ושכב איש אותה אלא קטן והא דכתיב שכבת זרע פרט דמי שקנא לה דרך איברים ששוכב עמה דרך קירוב בשר.