קרית ספר על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק יד · הלכה ח
אש שיצא ואכלה עצים או אבנים או עפר חייב כדתנן התם כדכתיב כי תצא אש ומצאה קוצים וגומר וכדילפינן לעיל ליחכה נירו וסכסכה אבניו כלים הטמונים בתוך הגדיש שדרך אנשי השדה לטומנם בגדיש חייב דהוי בגלוי כיון שדרך להניחם ולטומנם שם אבל ארנקי וכיוצא בו לא הוה ליה לאסוקי אדעתיה שיניחהו בגדיש. ואם הדליק בתוך שלו ועברה פטור על כל הכלים הטמונים בגדיש וחייב לשלם שיעור מקומן גדיש דכיון דהדליק בתוך שלו לא מצינו לחיובי' משום אסוקי דעתא אלא בגדיש שנראים ולא אכלים אפילו דרכן להטמין בגדיש דהא גזרת הכתוב היא דטמון באש פטור לרבנן דרבי יהודה דקרא דכי תצא אש כגון שלו משמע דאיירי ופטר טמון אלא מדליק בתוך של חברו לא אשכחן דפטריה קרא טמון ובדבר שאין דרכו פטריה סברא דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה שיניח אדם ארנקי בגדיש וכדאמר' דס"א. וכן חייב על גדי הכפות לגדיש כשהדליק בתוך שדה חברו שכן דרך לעשות בגדיש ואם היה עבד כפות לגדיש ונשרף פטור דקם ליה בדרבה מיניה דחייב מיתה על העבד כדכתיב נקם ינקם וכדתנן התם וכו'.