קרית ספר על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק יב · הלכה יב
החופר בור עמוק עשרה וחברו עשרה והשלישי עשרה כולם חייבים דאפילו לרבנן דדרשי אחד ולא שנים מודו דכי כתיב מיעוטא אחופר בור וכו' כתיב דליכא לחיוביה מן המת יהיה לו וכשהראשון חפר עשרה גם כן הוא נמי עבד מיתה אבל אם שני השלים עשרה לחפירת ראשון האחרון חייב בכל כדאיתא התם דף נ"א כי יכרה איש בור אחד ולא שנים מיעטיה קרא לראשון משום דכתיב והמת יהיה לו וממילא שמעת דבההוא דעבד מיתה עסקינן ואם חזר וסלק מה שהשלים הוי ספק מאי דעבד שקליה או דילמא נסתלקו מעשה ראשון. חפר הראשון בור עמוק ובא אחר והרחיבו ונפל שור ומת חייב אם מת מחבטה ואם הרחיב מצד אחר ונפל משם חייב אפילו מת מן ההבל כדאמרינן דף נ"ז לאיכא דאמרי נחזי אנן אם מההיא גיסא נפל הרי קירב היזקא רוצה לומר שלא היה נופל לפי דרכו אם לא חפר השני מאותו צד אבל הרחיבו מכל צד שהיה דרכו לעבור מאמצע הבור אפילו שקירב ההיזק שלא היה נופל עד פסיעה אחרת פטור אם מת מן ההבל שהרי מיעטו אבל מת מן החבטה חייב שהרי קירב ההזק והיינו דכתב הרב ז"ל ברישא והרחיבו ונפל לתוכו דמשמע שהרחיבו כולו ונפל מאמצעו דהיינו לתוכו.