קרית ספר על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ז · הלכה א
יש טומאות מן המת שאין הנזיר מגלח ולא סותר אע"פ שנטמא טומאת שבעה דלא כתיב ביה וכי יטמא לנפש אלא וכי ימות עליו מת עד שיטמא בטומאות שהם מעצמו של מת יביא קרבנות טומאה ויגלח ויסתור. ואלו טומאות שהן מעצמו של מת נפל שלא נתקשרו איבריו בגידין וכזית בשר מן המת וכזית נצל עצמות רוב מנין עצמות רוב בנין וחצי קב עצמות וכלם ממת א' ועל השדרה ועל גלגולת המת ועל אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליהם בשר שראוי לעלות בו ארוכה בחי הבאים ממת אחד ולא משני מתים כגון הזרוע או השוק שיש בו שתי עצמות והא' בה ממת א' והאחר ממת שני וקרויין אבר א' ועל חצי לוג דם ממת א' ועל מלא חפניו רקב המת שנקבר שלם בארון של שיש טחן את המת או שהרקיב בעודו חי ספק טמא ורובו עצמות מהשדרה או מהגלגולת באהלו ספק טמא כל אלו השתים עשרה טומאות שמנינו נילף טומאתן בדוכתיה בס"ד ושיעוריהן כלם לטומאה ולטומאת נזיר הל"מ בכלל שיעורין הל"מ וכלן מטמאים במגע ובמשא ובאהל חוץ מרקב שאינו מטמא באהל ועל עצם כשעורה שנגע או נשא מגלח הנזיר אבל על שאר טומאות אע"פ שטמא טומאת שבעה ומזה אינו מגלח ואינו מביא קרבן ולא סותר וימי הטומאה אין עולין לו מימי נזירותו דהני טומאות לא הוו מעצמו של מת וכי כתיב קרא דמביא קרבן ומגלח היינו בטומאות הבאים מעצמו של מת כדכתיב וכי ימות עליו ולא כתיב וכי יטמא לנפש כדאמר' ואע"ג דלא סתרי הני טומאות אינן עולין לימי נזירות דימי נזירות כולהו בטהרה בעיא כדכתיב קדוש יהיה. ואם נגע באהל המת או בכלים הנוגעים במת אינו מזה בנזיר ועולין לו לימי נזירות.