קרית ספר על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ו · הלכה ג
מצוה סח שיגלח הנזיר על כל הקרבנות כשישלים נזירותו או כשיטמא דכתיב וגלח ראשו ביום טהרתו וכתיב וגלח הנזיר פתח אהל מועד. נזיר שנטמא בין בזדון בין בשגגה ואפילו באונס סתר הכל כדכתיב והימים הראשונים יפלו וכתיב וכי ימות מת עליו בפתע פתאום פתע זה שוגג וכן הוא אומר ואם בפתע בלא איבה הדפו פתאום זה אונס כדכתיב ויאמר ה' פתאום אל משה דבעל כרחם יצאו שלשתם על פי הדיבור ופתאום נמי משמע מזיד כדכתיב ופתאים עברו ונענשו דהיינו מזיד דאין עונש אלא על המזיד ומשמע נמי שוגג דכתיב פתי יאמין לכל דבר ואצטריך פתע לשוגג משום דאי כתב פתאום בלחוד הוה אמינא אף על גב דפתאום דעלמא משמע תלת מזיד ואונס ושוגג כדאמר' פתאום דנזיר מדמייתי קרבן עליה ש"מ דשוגג הוא מידי דהוה אכל התורה דרוב הקרבנות על השגגה באין להכי כתוב פתע דהוי שוגג לגלויי עליה פתאום דאונס ומזיד הוא ואפ"ה חייב רחמנא קרבן עלייהו. ומגלח תגלחת טומאה ומביא קרבנות טומאה ומתחיל למנות כדכתיב והימים הראשונים יפלו דהיינו כל הימים הקודמים עד יום הבאת חטאתו שמשם מתחיל למנות ואפילו נטמא ביום מלאת בסוף היום סותר הכל דהא טמא נזירותו וכתיב והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו.