קרית ספר על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ב · הלכה יז
נשים יש להם נזירות דכתיב איש או אשה ואב ובעל מפירין כדילפינן לעיל. עבדים יש להם נזירות דכתיב ואמרת אליהם איש לרבות את העבדים שיש להם נזירות ואע"ג דהוקשו לאשה אי לאו ריבוייא דהאי קרא לא הוה אמינא דעבדים מיחייבי בנזירות דכתיב לאסור איסר על נפשו במי שנפשו קנויה לו יצא עבד שאין נפשו קנויה לו קמ"ל גבי נזיר ואמרת אליהם וגו' לרבות את העבדים דיש להם נזירות כל זמן שאין הרב מוחה דיש לרב לכוף אותו לשתות ולהטמא למתים דלאו כל כמיניה לאפקועי נפשיה משעבודיה דרב ושאר נדרים דעינוי נפש או דמעכבי מלאכה דכתיב להרע או להטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות יצא נשבע להרע לאחרים שאין הרשות בידו הכא נמי כיון דקא מכחיש כי לא אכיל ושתי ואיכא הפסד לרבו לא חיילי עליה נדר ושבועה דהוקשו להדדי אבל נזירות לא הוקש להא דהא מרבינן עבדים בנזירות וערך נמי אין צריך לכופו דאין נפשו קנויה לו ולא חייל עליה נדר כלל ואם אין שם עינוי ולא דבר שמעכב מלאכה אינו יכול לכפותו דהא לא ממעטי דלא חייל עלייהו נדר ושבועה אלא במידי דאיכא הרעה והפסד לרבו לחוד. ואם אמר לעבד מופר לך יצא לחירות ומשלים אחר כן נזירותו ואיפשר דלפי' הרב ז"ל לישנא דהפרה הויא כלישנא דשחרור דמפר שעבודיה מעליו אבל כפיה אדרבא הוי שעבוד ולהכי כופה ואינו מפר כדאמ'. עבד שנדר בנזירות וברח או שהלך מרבו לא ישתה דאין מקפיד אם יצטער ויתכחש כשאינו אצלו אבל כי היכי דנהוי ליה צער ונהדר לגביה שעל ידי כן ישוב אצלו לשתות ביין. נזר והשלים בנזירותו וגלח ולא ידע רבו ואחר כך יצא לחירות הרי זה יצא ידי נדרו אף על פי שאם היה יודע הרב היה כופה אותו לשתות כי היכי דלא ליכחיש אבל לא גלח ויצא לחירות לא יצא ידי נדרו דהא אלו ידע הרב הוה כפי ליה ואם כן לא עלו לו כיון דלא גלח דאם גלח הא יצא ידי נזירות דגילוח אחר שחיטת קרבנות הויא נטמא ואחר כך יצא לחירות מונה משעה שנטמא.