קרית ספר על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ב · הלכה ה
הריני נזיר כשיהיה לי בן וחברו אמר ואני הרי חברו נזיר מיד לפי' הרב ז"ל דלא הדר ואני אלא אנזירות לחודיה. אבל אמר לחברו כשיהיה לך בן ואמר ואני אין זה נזיר שלא נתכוון זה אלא לומר שהיה אוהב שיהיה לו בן כמו זה שהרי הוא בוש ממנו. ואם אמר כשיהיה לפלוני ואמר ואני הוי ספק אי נתכוון לנזירות הואיל ושלא בפני אותו פלוני אמר או לומר שאני אוהב אותו כמותך וספק נזירות להקל דלא ניתנה נזירות אלא להפלאה כלומר שאין נזירות חל אלא עד שיפרש אותה בלא שום תנאי כדכתיב כי יפליא דמשמע שיפרש ולא שיקבל אותה על הספק. ואם קבל נזירות על דבר שאינו ברור והוברר אחר כן הרי הוא נזירות מפורשת אבל לא הוברר הוי ספק נזירות ולקולא כדאמר.