קרית ספר על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק א · הלכה ט
האומר הריני נזיר ופי' מדבר א' האסור על הנזיר אע"פ שלא היה בלבו להזיר אלא מדבר זה הרי זה נזיר גמור דכתיב מיין ושכר יזיר דמשמע דאפילו לא נזר אלא מיין לחודיה הוי נזיר מכולם. אבל האומר הריני נזיר ופירש מדבר פלוני שאינו אסור על הנזיר אסור במה שפירש שהרי אסר עצמו בו ואינו נזיר כיון דלא פי' אלא דבר דלא שייך ביה שום נזירות. אמר על כוס יין שמזגו לו הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר גמור דהוי כמי שפי' הריני נזיר מן היין דאמרן דהוי נזיר ואם היה מר נפש או שכור אין אסור אלא באותו הכוס בלבד שלא נתכוון אלא לאותו הכוס הגיע לשכרותו של לוט אינו בן חיוב לשום עבירה [(ואין בדבריו כלום) משום דלאו בר דעה הוא כדכתיב גבי לוט ולא ידע בשכבה וגו' (בראשית יט, לג)] ואין בדבריו כלום.