קרית ספר על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק א · הלכה ה
מי שגמר בלבו והוציא בשפתיו דברים שענינם שיהיה נזיר אע"פ שהן עניינים רחוקות אע"פ שאין במשמע הלשון נזירות הרי הוא נזיר דכיון שגמר בלבו להזיר מחשבת הלב מגליא אכל הני לישני דלהזיר קאמר והוו פיו ולבו שוים והוי כמי שפירש דלא נתנה נזירות אלא להפלאה כדכתיב איש כי יפליא לנדור ומתרגמינן ארי יפריש. ושילוח פרע נמי משמע ריבוי פרע כדמתרגם רב יוסף שולח מים כד משקין ליה מיא לפירא ורבי. אמר הרי עלי צפרים הוי כמי שלא הוציא בשפתיו כלום דלית בהאי לישנא שום משמעות נזירות ואע"ג שגמר בלבו הא לא פירש מידי ובעיא שיפרש.