קרית ספר על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק יב · הלכה ד
ועינוי דמפר אפילו עינוי קטן או לפי שעה דעינוי נפש דכתיב בקרא סתמא כל שהו נמי משמע. ונדרה מרחיצה אפילו יום הוי עינוי דאע"ג דלגבי יום הכיפורים רחיצה לא הוי בכלל עינוי דקרא דלא משמע קרא אלא מילתא דידיע עינויא השתא דהיינו אכילה דבאותו יום מנכר עינויא מה שאין כן בעינוי דרחיצה מ"מ הכא דכתב כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש מילתא דאתיא ביה לידיה עינוי אע"ג דלא מינכר השתא דקרא הכי משמע דכיון שנדרה מביאתה לענות נפש מפר בעל. נדרה משתי ככרות בא' יש לה עינוי שהיה פת נקיה ובא' אין לה עינוי שהיה פת קיבר מפר לזו שיש בה עינוי נפש ואינו מפר לזו שאינו לא עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה.