קרית ספר על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ז · הלכה יב
אסר הנאתו על פלוני ואמר בפני אחרים דברים שנראה מהם שאם יתנו לו הם שהוא יפרע להם מותר לפרוע להם מה שנתנו כיון שאם היה רוצה שלא לפרוע לא היה חייב דהא לא אמר לו שיתן וכן יכול להפקיר בפניו לכל מי שיחפוץ ליקח והוא בא ונוטל דהא הוי הפקר ולאו דיליה הוא אבל מתנה שהוכיח סופה על תחלתה שלא נתנה אלא על תנאי שיאכל זה אסור דכל מתנה שאינה כל כך ברשות המקבל שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה והרי אין מקבל זה יכול להקדישה דלאו ברשותי' קאי כיון דגלי דעתיה נותן שלא נתנה אלא על תנאי שיאכל אותו פלוני וכתיב איש כי יקדיש את ביתו מה ביתו ברשותו אף כל מה שמקדיש בעינן דליהוי ברשותו. אמר לאחד קני על מנת להקנות לפלוני קנה אף על פי שלא נתן לזה כלל אלא כדי שיקנה לפלוני קני דהא בעלמא סודרא דיהיב קונה למקנה אינו מזכהו בו לשום דבר אלא שיהא לו בו קנין בכדי שיקנה לו בו קרקע שלו ואפ"ה חשבי' ליה קנין שעל ידו קנה לוקח את השדה אלמא קנין כי הא קני ואם לא הקנה זה לאחר לא קנה ראשון דהא לא לדידיה אקני ולא השני דהא לא הקנה לו זה.