קרית ספר על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ז · הלכה ד
היו שניהם שותפים בחצר שיש בה דין חלוקה אסורין ליכנס לה עד שיחלוקו דכיון דחצר זאת לחלוקה עומדת אי איפשר לומר שמתחלה קנאוה כולה כל אחד לתשמישו דשמא הא' יכוף את חברו הילכך אסורים דהא כל אחד אסר חלקו ואינה ניכרת עדין אבל כשחלקו אף על גב דקי"ל דבדאוריתא אין ברירה אפ"ה אנן סהדי שע"מ כן נשתתפו שלא יוכל א' מהם לאוסרה על חברו בענין שתהי' נאסר על חברו לאחר חלוקה דאי הכי אסר עליה נכסי דידיה ואינו בדין דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כדאמ' לעיל ואם אין בה דין חלוקה מותרים דכיון שאי איפשר לאחד מן השותפין לעכב את חבירו מלהשתמש בו לעולם ולא לכופו לחלוק מתחלה ע"מ כן קנאוה שתהא גופה קנויה לגמרי לכל אחד לתשמישו בשעת תשמישו וכשמשתמש אמרינן הוברר הדבר למפרע שמתחלה היתה קנויה לו לשעה זו דנהי דבעלמא אין ברירה בכי הא יש ברירה לפי שעיקר הקנייה נתבררה משעה ראשונה ושניהם אסורים להשתמש במידי דקפדי ביה שותפין דאי לא קפיד עליה הא מהני ליה.