קרית ספר על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ד
הלכה א
נדרי אונסין ושגגות והבאי וזירוזים מותרים. אונסין אע"ג דלא להוי אונס גמור מותר דלאו אדעתא דהכי נדר ואין פיו ולבו שוים. ונדרי שגגות דילפינן משבועות דבעינן שיהא האדם בשבועה בשעה שהשבועה חלה עליו. ונדרי הבאי שלא גמר בלבו אלא גוזמא. ונדרי זירוזין דלא היה בלבם לשם נדר דבעי' פיו ולבו שוים ואע"ג דדברים שבלב אינם דברים היכא דמוכח מלתא כי הני נדרי אזלינן בהו בתר דברים שבלב.
הלכה ד
ולא ידור אדם באלו הד' נדרים ע"מ לבטלן דכתיב לא יחל דברו לא יעשה דבריו חולין אע"פ שאינם נדר ונראה דהוי איסור דרבנן ואסמכתא.
הלכה ה
יש התר לנדר כמו לשבועה דקרא דלא יחל אבל אחרים מוחלין לו אנדר דרישיה דקרא נמי קאי. והתר נדרים כהתר שבועות כדילפינן פ"ו מה' שבועות ואין מתירין הנדר עד שיחול כדילפינן נמי לעיל. לכל יש שאלה חוץ מן התמורה.
הלכה ח
האב והבעל מפירין נדרי איסר ונדרי הקדש הדומין לנדרי איסר.
הלכה ט
התפסה בין דגברא בין דחפצא נשאל הראשון הותר האחרון שהרי לא תלה נדרו אלא בקודם לו וכיון שהותר מעיקרו נמצא שלא נדר בדבר הנדור אלא בדבר המותר ולא הוי נדר וכן התפסת חפץ אבל איפכא אם נשאל על האחרון לא הותר הראשון שהרי דבלאו אחרון קאי בנדר על הראשון וכן כל מה שתלה זה בזה דקאמר בוי"ו לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולן הותר אחרון לא הותרו הראשונים.
הלכה יא
נדר שהותר מקצתו מותר כולו ילפינן לה מדכתיב כל היוצא מפיו יעשה דמשמע דוקא כשכולו קיים אבל הותר מקצתו הותר כולו. נדר בג' דברים או שאינו יודע באי זה מהם נדר פתח אחד לכולן הנאת ישראל או בני עירי עלי ונשאל לחכם שבעירו הרי נדרו מותר.
הלכה יד
הנדר חל על תנאי בין נתקיים התנאי ואח"כ היה זמן הנדר בין היה זמן הנדר קודם על תנאי שיהיה אח"כ כיון שנתקיים התנאי חל הנדר למפרע ולוקה אם כבר עבר עליו דאף ע"ג דבאותה שעה אכתי לא נתקיים התנאי ולא עשה מעשה איסור כיון דאח"כ נתקיים התנאי חל למפרע וכבר עבר כדאמרינן וכתיב לא יחל דברו מ"מ והרי נתחלל דבורו.
הלכה טז
הנודר לצום נראה דלא אסיר אלא מדרבנן אלא א"כ אסר עליו כל מין מאכל ליום אחד ואם התחיל לצום יום אחד ושכח ואכל אבד תעניתו וחייב לצום יום אחר דיום אחד שלם קאמר ואם אמר יום זה ושכח ואכל משלים תעניתו דהא בכל היום אסר עליו כל מאכל ואע"פ ששכח ואכל לא הותר לו שאר היום משום הא: