קרית ספר על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ב · הלכה יד
ההפקר שמפקיר לכל הרי הוא כמו נדר שאינו יכול לחזור בו ודורשו בירוש' מתשמטנה ונטשתה מה ת"ל ונטשתה יש לך נטישה אחרת שהיא כזו לעניים ולעשירים ואי זה הוא זו הפקר וכל הקודם בהם זכה כשמטה ואפילו הפקיר בינו לבין עצמו הוי הפקר מן התורה כשמטה שאין הקרקע יוצא מתחת ידו וא"כ אפי' בינו לבין עצמו והפקר פטור מן המעשרות כדילפינן מדכתיב ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה וגו' כמו שיתבאר במקומו בס"ד. ואם התפיס ממון אחר במה שהפקיר ואמר גם זה או זה כמו זה הוי הב' ג"כ הפקר דה"ל כאלו פירוש שהפקירו. הפקר לזמן נראה דהוי הפקר גמור מדאוריתא כשמטה דהויא לזמן ומשום דלא שכיח קאמרי רבנן דיכול לחזור עד שיזכו בה.