קרית ספר על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ב · הלכה א
אחד הנודר מפי עצמו או שהדירו אחר וענה אמן או מה שהוא קבלת דברים דכתיב ארור אשר לא יקים וכו' ואמר כל העם אמן משמע דבעניית אמן הוי קבלת דברים וחייב לקיים תנאו ואינו נאסר עד שיוציא בשפתיו כדילפינן בשבועה מלבטא בשפתים ושיהו פיו ולבו שוים דאי לאו הכי לאו מבטא שפתים מיקרי דמבטא משמע שבוטא מה שיש בלבו כדאמרינן לענין שבועות ונדרים ושבועות הוקשו וילפי מהדדי. הנודר על דעת אחרים או חוזר בו תכף כדי דיבור הוו כדין שבועה כדילפינן לה לשבועה סוף פ"ב דה' שבועות.