קרית ספר על משנה תורה, הלכות מתנות עניים· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ב · הלכה ו
כרם שבוצר ממנו מעט מעט מכאן ומכאן למכור בשוק אינו נותן פאה אלא ממה שבוצר לגת כפי מה שהוא נשאר. וכן קוטף מלילות מעט מעט אפילו לביתו אפילו שכל שדהו קטפו כן פטור מלקט שכחה ופאה דלא הוי מכניסו לקיום כיון דמוכרו לשוק מעט מעט או אוכל בביתו המלילות ולאו לקיטתן כאחד הוי כיון שאינו בוצר מרוח אחת ובלקט כתיב לקט קצירך ודרשינן ולא לקט קיטוף ומן השכחה נמי פטור [דכתיב נמי כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר וגו' (דברים כד, יט)]. ובכרם דאמרינן דבוצר לשוק פטור הוא הדין לבית לאכול מיד כיון שבוצרו מעט מעט דלא הוי לקיטתו כאחד אלא משום סיפא דאפילו לשוק אם בצרו מרוח אחת נותן פאה מן המשומר על הכל נקט לה דכל מה שבוצר או קוצר מעט מעט לא הוי דומיא דקציר דלקיטתו כאחד. כל השדה כולה אין חיוב פאה לקוצר אלא אחר שהביאה שליש וכן בפירות האילן דלא מיקרי תבואה ופרי אלא בהבאת שליש דכתיב ועשת את התבואה לשלש השנים אל תיקרי לשלוש אלא לשליש כלומר עשייתה היא כשהיא בשליש בישולה וזתים וענבים הוו תבואה דתרוייהו בכלל תבואת יקב נינהו. אי נמי מדכתיב מקץ שבע שנים וגו' שנת השמטה שמינית היא אלא לומר לך דכל תבואה שהביאה שליש בשביעית לפני ראש השנה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית דקים להו לרבנן דכל תבואה שנקצרת בחג בידוע שהביאה שליש לפני ראש השנה ואית דילפי' מדכתיב תבואת זרעך דבר שהוא נזרע ומצמיח יצא פחות משליש שאינו מצמיח.