קרית ספר על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק יד · הלכה יב
אין הנודר ולא המתנדב חייב עד שיהו פיו ולבו שוים דכתיב מוצא שפתיך וכתיב לבטא בשפתים וכתיב כל נדיב לב משמע דבעינן גומר בלבו ומוציא בשפתיו מה שגומר בלבו הילכך אם נתכוון לומר עולה ואמר שלמים או איפכא לא אמר כלום אבל נתכוון לומר עולה ואמר קרבן דבריו קיימין דעולה נמי קרבן הויא והוו פיו ולבו שוים וכן כל כיוצא בזה ודוקא כששפתיו מכחישין את לבו הוא דלא אזלינן בתר גמר לבו אבל אין שפתיו מכחישין את לבו שלא הוציא בשפתיו אלא שגמר בלבו שזו עולה או שיביא עולה הרי זה חייב להביא דכתיב כל נדיב לב יביאה בנדיבות לב שגמר בלבו חייב להביא וכן כיוצא בו מנדרי קדשים ונדבותן דגבי תרומת המשכן וגבי קדשים הוא דכתיב נדיבות לב: