קרית ספר על משנה תורה, הלכות מעילה· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ב · הלכה טז
כל בהמת קדשי קדשים שהיא בעלת מום ואפי' קדם להקדשה ואפילו מחוסרת זמן מועלין בה משהוקדשה פ"ב דבכורות כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין בבכורה וכו' בגמרא טעמא דנפדו הא לא נפדו פטורים קסבר קדושת דמים מדחה ובבריתא תני נמי ומועלין בהם לפני פדיונן דכיון דהקדישן לימכר ולהביא בדמיהן קרבן למזבח מועלין בה דלא גרע מאם הקדישו לבדה הביא ואפילו מחוסר זמן דמה בכור קדוש לפני זמנו שהרי קדוש מרחם אף מחוסר זמן נמי שאינו בן שמנה קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו כדאמר' פ"ג דמעילה הילכך מועלין בו אבל תורין ובני יונה שלא הגיע זמנן או שעבר זמנן והן קדשי מזבח הנהנה מהם לא מעל שם פ"ג דמעילה במשנה ובגמרא מ"ש ממחוסר זמן דבהמה דאמרינן דמועלין אמרי מחוסר זמן מידי דהוה אבעל מום דבר פדיון הוא דמגו דחשיבא דאית בה קדושה כשהיא בעלת מום אית בה קדושה נמי כשהוא מחוסר זמן אבל עופות דליכא למימר בהו האי מגו הואיל ואין המום פוסל בעופות דאין תמות וזכרות בעופות ואין לעופות פדיון הכי נמי לית בהו קדושה במחוסר זמן דעוף והרי הם כקדשים שמתו דאמר עולא אמר ר' יוחנן שיצאו מידי מעילה דבר תורה דלאו קדשי השם נינהו דלא חזו לגבוה וקדושת דמים נמי לית בהו דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ואין נהנין בכולם מדרבנן: