קרית ספר על משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ו · הלכה ה
אחד ממטמאי משכב ומושב שישב על אבן ותחתיהן אפילו אלף מרכב ומושב ניטמאו הכל כדתנן פרק קמא דכלים למעלה מהן מרכב שהוא מטמא תחת אבן מטמא וכדתניא בת"כ והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב אין לי אלא בזמן שישב עליו הזב ונגע בו מנין לעשרה מושבות זו על גב זו אפילו על גבי אבן מטמא תלמוד לומר אשר ישב עליו הזב יטמא מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא דאשר ישב עליו הזב משמע ראוי לישב עליו אף על גב דלא ישב גביה בחיבורין כגון הכא דישב על גבי אבן מטמא וכדכתיב והתות אבן חדא ושומת על פום גובא ואין לי אלא שהזב יושב והזב שם מנין לעשות ריקם כמלא דהיינו בזמן שאין יושב עליו כיושב עליו תלמוד לומר בכלי בין מלא בין ריקם. וכן אם היו אוכלין ומשקין וכלים ואדם על גבי האבן ואחד ממטמאי משכב למטה מן האבן האוכלים וכו' הם וולד הטומאה והוי מדרבנן כדא' לעיל לדעת הרב ז"ל וכל שיהיה למטה מן הזב ולא יגע בו טהור חוץ מן האדם שהוא ראשון לטומאה וחוץ מכלי העשוי למשכב או מרכב דהוי אב הטומאה כדילפינן בת"כ מדכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו משכב הוא טמא תחת הזב לטמא אדם ולטמא בגדים ואין אדם מטמא תחת הזב לטמא אדם ובגדים ומה שאינו ראוי למשכב ומושב ולא נגע בו אלא שהיה תחתיו טהור דכתיב ישב עליו המיוחד לישיבה לא שאומר עמוד ונעשה מלאכתנו: