קרית ספר על משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק א · הלכה ג
קטנה בת יום א' מטמאה בנדה בת עשרה ימים בזיבה בת שלש שנים ויום אחד מטמאה את בועלה כדתניא ריש פרק בנות כותים אשה אין לי אלא אשה תנוקת בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה כי תהיה זבה ובנדה קמשתעי קרא כדכתיב שבעת ימים תהיה בנדתה ותניא נמי אשה אין לי אלא אשה בת עשרה ימים לזיבה מנין דבציר מהכי ליכא זיבה שבעת ימים נדה ושלש ימי זיבה שאין זיבה אלא לאחר נידות כדדרשינן סוף מסכת נדה מקרא דבלא עת נדתה תלמוד לומר ואשה כי יזוב זוב דמה וגו' ותניא אשה אין לי שמטמאה אדם בביאתה אלא אשה כדכתיב ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע תנוקת בת ג' שנים ויום אחד מנין תלמוד לומר ואשה ואמרינן התם דבת יום אחד ילפינן מקרא כדאמר' מריבויי דוי"ו דכתיב ואשה כל שהיא אשה משמע אפילו בת יום א' לנדה משתמעא מקרא אבל בת ג' שנים ויום אחד לא משמע מקרא טפי מבת שנים או בת ארבע אלא הויא הלכה למשה מסיני ואסמכוה אקרא דוי"ו דהאי קרא איצטריך לאיש שאינו מטמא באודם כדאיתא התם ובת עשרה ימים לזיבה נמי מקרא דמשמע כל שהיא אשה ובבציר מעשרה ימים אינן ימי זיבה כדאמ' וכיון דאין זבה בלא נדה לא הוה צריך יתירא דוי"ו דנדה אלא למעוטי איש מאודם חד מיעוט למעוטי ש"ז אדום וחד למעוטי דם כדאיתא התם. קטן בן יום אחד מטמא בזיבה כדילפינן נמי התם לרבי יהודה דכתיב איש איש כי יהיה זב מבשרו וגו' לרבות תינוק בן יום אחד שמטמא בזיבה וכו'. אחד גרים ועבדים וישראל מטמאין בנידה וזיבה כדתניא בת"כ דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם איש איש כי יהיה זב וגו' בני ישראל מטמאים בזיבה ולא גוים אין לי אלא בני ישראל גרים ועבדים מנין תלמוד לומר ואמרתם אליהם דכיון דכתיב דברו אל בני ישראל מאי ואמרת אליהם הוסיף אמירה אחרת לגרים ועבדים דמטמאים בזיבה וכו'. סריס אדם וסריס חמה מטמאין בזיבה כבריאין כדתנן פ"ק דזבין.