אור ברסלב

קרית ספר על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

פרק ב · הלכה יח

הלכה יז

שרץ המים הנברא בבורות שיחין ומערות הואיל ואינם מים נובעים והרי הן עצורין במים שבכלים מותרים דכתיב את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו וגו' מה ת"ל והא מאותם תאכלו דכתיב בסיפיה דקרא בימים ובנחלים אותם תאכלו נפקא לן היתירא בשיש לו ואיסורא בשאין לו ותאכלו קמא למאי אתיא לכתוב מכל אשר במים כל אשר לו וגו' אותם תאכלו שיכול הואיל והתיר שרץ המים בלא סימני טהרה בשני מקראות אחד סתום ואחד מפורש המפורש ההוא קרא דיש לו סנפיר וקשקשת דאתי להתיר כלים בלא סימני טהרה כדדרשינן לעיל ימים ונחלים הוא דאותם תאכלו ולא אחרים הא בכלים אפילו אין לו תאכלו וסתום כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים לא תאכלו הא בכלים תאכלו אפילו אין לו והאי קרא לא הוי מפורש להתר כולי האי משום דאזהרת לא תאכלו לא סמיכא להאי פרטא אלא לכלל דכל נפש החיה אשר במים וגו' דכתיב בה ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ומשמע טפי בהאי קרא דבכל מימות שבעולם אפילו בכלים אזהר אלא דילמוד סתום דהוי האי קרא מן המפורש דהוא קרא דיש לו סנפיר וגו' תאכלו הא בכלים אף על גב דאין לו תאכלו והכא הוי מפורש להתר כלים כיון דסמיך לא תאכלו אפרטא ואם כן בורות שיחין ומערות הוו אסירי להכי איצטריך קרא דאת זה תאכלו כי היכי דנדרוש כלל ופרט וכלל להתירם דבסתום נמי איכא שני כללות סמוכים זה לזה אחר הפרט דכתיב בימים ובנחלים וכתיב בתריה תרי במים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים וכל מקום שאתה מוצא שני כללות סמוכים זה לזה הטל פרט ותנהו ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל במים כלל בימים ובנחלים פרט במים חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש מים נובעים אף כל מים נובעים רבי חריצין ונעיצים נובעים לאיסורה ומיעט בורות שיחין ומערות להתרא ולא מצית למימר מה הפרט מפורש מים גדלים ע"ג קרקע אף כל מים גדלים על גבי קרקע ורבי אפילו שיחין ומערות דא"כ לא תאכלו קמא מאי אהני ליה דלכלים לא צריך דלא מיתסרי כיון דלא דמו לפרט במידי ועוד דהא הותרו כלים מקרא גופיה דכתיב אין לו סנפיר וקשקשת במים אותם תאכלו הא בכלי אפי' אין לו תאכלו והאי כלל ופרט וכלל דאמרינן דרשינן ליה הכי משום דילמוד סתום מן המפורש בהתר בורות שיחין ומערות נמי כמו בהתר כלים דאי לאו מפורש הוה אסרינן בורות שיחין ומערות בסתום משום דלא סמיך לא תאכלו אפרטא ומשמע טפי לאסור כל מימות והשתא דבמפורש דרשינן כלל ופרט וכלל מתרי במים דכתיבי גבי הדדי מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים והטל הפרט ביניהם לדונם בכלל ופרט וכלל למעט בורות שיחין ומערות להתרא דלאיסורא אי אפשר דא"כ לא תאכלו מאי אהני ליה דרשינן נמי הכי בסתום אע"ג דלא תאכלו לא סמיך אפרטא כדאמר וא"כ האי לא תאכלו לכלים לא הוה צריך דהא לא דמו לפרט במידי ועוד דהותרו מקרא דעשה גופיה דכתיב אותם תאכלו דיש לו הא בכלים תאכלו אע"פ שאין לו כדכתבינן אלא להכי הוא דאתא כי היכי דנדרוש כעין הפרט למעט בורות שיחין ומערות להתרא ולא לאיסורא דלהכי אהני לא תאכלו כדאמרינן בין במפורש בין בסתום והיינו לת"ק דרבי ישמעאל אבל לדברי ר' ישמעאל דפליג את"ק בחריצין המושכין ואינם נובעים לפירוש הרב ז"ל ילפינן לה בגוונא אחריתי הכי ריבה ומיעט וריבה דבמים במים שני פעמים הואיל ושני הכללות סומכים כשתטיל פרט שאחריהם ביניהם מדה בתורה היא שלא תדונם בכלל ובפרט אלא בריבוי ומיעוט וריבוי וריבה הכל אפילו חריצין ונעיצין שאינם נובעים לאיסורא ומיעט בורות שיחין ומערות להתרא דחריצין ונעיצין אינם עצורין ככלים ובורות שיחין ומערות עצורין שאין להם מוצא ומובא אלא עצורים ככלים ולא מצית למימר דריבה אפילו בורות וגו' לאיסורא ומיעט כלים דכלים לא איצטריכו להו קרא כדאמרינן לעיל וא"כ תאכלו יתירא מאי אהני ליה אלא אהני למידרש כי האי גונא להתיר בורות וכדאמרינן לעיל ונראה דגרסינן תני דבי רבי ישמעאל דאי גרסינן דבי ר' ישמעאל תנא כמו שכתוב בספרים לא הוה הלכתא כותיה דהכי קים לן תנא דבי ר' ישמעאל הוי הלכה ודבי ר' ישמעאל תנא לא הוי הלכה. ואם פירש השרץ ממקום בריתו אף על פי שחזר לתוך המים אסור משום שרץ השורץ על הארץ דכיון דרחשה והלכה חוץ הוי שרץ הארץ. המסנן את היין ואת החומץ או את השכר ואכל היבחושין או יתושין ותולעות (שאינו) לוקה משום שרץ המים בתולעות או משום שרץ העוף נמי באחרים ואפילו חזרו לכלי אחר שסננן שהרי פרשו ממקום ברייתן וכתוב כל השרץ השורץ על הארץ לרבות יבחושין שסננן כדאמרינן.

תוכן העניינים

קרית ספר על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה