קרית ספר על משנה תורה, הלכות כלים· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק יט · הלכה א
כלי חרש העשוי לאוכלין שניקב במוציא זית ולמשקין בכונס משקה נטהר ואינו מקבל טומאה לכך ולכך מטילין אותו לחומרו בזיתים כדתנן ריש פרק שלישי דכלים והיינו משום דכשניקב בשיעור זה חשוב כפתח ובעינן צמיד פתיל עליו וכדאמרינן לעיל פרק ששי ובפרק בא סימן אמרינן שונין כלומר הלכה למשה מסיני שכלי חרש שיעור המבטלו להיות כלי למי חטאת הוה בכונס משקה ולא אמרו מוציא משקה אלא לגסטרא בלבד שבטלה אף על פי שאינה מכניסה משקה ששוב אין חס עליה ואין משתמש בה דהכלי שלם חס עליו כשאינו אלא במוציא משקה שמביא גסטרא תחתיו אבל גסטרא אין אומרים הבא גסטרא לגסטרא ובפרק המצניע נמי אמרינן חמש מדות בכלי חרש תרתי הני כלי שלם בכונס וגסטרא במוציא ועדין הוא כלי להכשיר זרעים הזרועים בתוכה דכתלושין נינהו דאין נקב זה ראוי להריח לחלוחית הקרקע עד שינקב כשורש קטן ועדין הוא כלי לאוכלין עד שינקב במוציא זתים ועדין הוא כלי אם יחדו לרמונים עד שינקב במוציא רמון דטהור מכלום אלא שאם הוקף בצמיד פתיל אין טומאה נכנסת בו דרך נקב ומציל על כל מה שבתוכו עד שיפחת רובו דכל כלי פתוח כתיב דרך פתח נכנסת לו טומאה ולא דרך נקב כשניקב במקום שנשאר עוד שיעור כלי מן הנקב ולמטה כמו שתירצו התוספתא שם סוף פרק המצניע.