קרית ספר על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ט · הלכה ט
האפוד רוחבו כרוחב גבו של אדם מכתף לכתף דמדכתיב שתי כתפות חוברות יהיה לו וגו' משמע שהוא רחב מכתף לכתף וארכו מכנגד אצילי הידים מאחוריו עד הרגלים ויש לו כמו שתי ידות יוצאות ממנו באריג לכאן ולכאן שחוגרין אותו בהם והם הנקראים חשב האפוד כדכתיב וחשב אפודתו וגו' ממנו יהיה עמו יהיה ארוג והכל ארוג זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש על כ"ח חוטין כדילפינן בחשן והכא כתיב כמעשהו כאריגת האפוד מה' המינין כך אריגת החשב ותופר עליו שתי כתפות כדי שיהיו על כתפות הכהן דכתיב שתי כתפות חוברות יהיו לו אל שני קצותיו וחבר ומדכתיב וחבר משמע שלא יארגם עמו אלא אורגם לבד ואח"כ מחברם בתפירה וקובע על כל כתף וכתף אבן שוהם דכתיב ושמת את שתי האבנים על כתפות האפוד וגו' מרובע מושקע בבית של זהב כדכתיב מסבות משבצות זהב מוקפות כמשבצות שעוש' גומא של זהב למדת האבן וסובבת אותה סביב והאי מרובע נראה דאינו מרובע אורכו כרחבו אלא מרובע על ד' זויות לאפוקי משולש או עגול דכיון שהיו השמות כתובין זה למטה מזה נראה שהיה ארכו יותר מרחבו דהא כל האבנים היו מפותחות מן השמות כדכתיב ופתחת עליהם שמות בני ישראל דמשמע דכל רחבן וארכן היו מפותחות ומפתח על האבנים שמות השבטים ששה על אבן זו וששה על אבן זו כדכתיב ששה משמותם וגו' ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כתולדותם וכותבין שם יוסף יהוסף כדכתיב עדות ביהוסף שמו שהוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה מפני שקדש שמו בסתר דכתיב ותשב באיתן קשתו וגו' משם רועה אבן ישראל משם זכה להיות חקוק שמו עם שמות השבטים באבני ישראל והואיל ומשם זכה להוספת השם ולהיות חקוק באבן נחקק שם שמו בה"א שהוסיפו עליו כדאמר' נמצאו כ"ה אותיות באבן זו וכ"ה אותיות באבן זו. וכך היו כותבין
ראובן שמעון
לוי יהודה
יששכר זבולין
נפתלי דן
גד אשר
יהוסף בנימן
ונראה לדעת הרב ז"ל שפירוש כתולדותם כסדר לידת אמותיהן לאה שילדה בראשונה כל בניה זה אחר זה וכן בלהה זלפה ורחל ואין סדורן בכל אבן אלא בשתי האבנים ראובן באבן זו ושמעון אחריו באבן אחרת ולוי תחת ראובן ויהודה תחת שמעון וכן כולם ומדכתיב ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כתולדותם משמע דסדר תולדותם אינה אלא מאבן זו לאבן זו לא שסדורים כסדר תולדותם באבן זו לבד ובאבן זו לבד דהא לא כתיב כתולדותם אלא בתר אבן השנית דמשמע כשיהיו על האבן השנית אז יהיו כתולדותם שהוא קריאתם מאבן זו לזו כדפי' וגרסת הרב ז"ל בגמרא נראה שהיתה שניה כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם ור"ל שעם השניה הששה שהם כתולדותם לא בראשונה לחוד כדפי' ול"ג מפני שיהודה מוקדם ואם לא על דרך זה אין לדבריו ישוב בגמרא. והאבן שכתב בה ראובן על כתפו הימנית ושכתוב בה שמעון על כתפו השמאלית דמדכתיב על האבן האחת ועל האבן השנית משמע האחת המיוחדת שהיא הימנית והשמאלית היא שנית לה. ועושה בכל כתף שתי טבעו' אחת מלמעלה בראש הכתף ואחת מלמטה לכתף למעל' מן החשב כדכתיב ועשית שתי טבעות זהב וגו' ממעל לחשב האפוד וירכסו את החשן מטבעותיו אל טבעות האפוד וגו' ושתי טבעות של מעלה אחת בכל כתף שהזכיר הרב ז"ל לא הוזכרו בתורה אלא שתים באפוד והד' בחשן והמשבצות הן שהם על כתפות האפוד כדכתיב על שתי המשבצות ונתת על כתפות האפוד אל מול פניו ובמשבצות הוא נותן קצות העבותות כדכתיב ואת שתי קצות שתי העבותות תתן על שתי המשבצות ונותן פתיל תכלת בשתי טבעות שבשולי החשן ובטבעות האפוד של מעלה מחשב האפוד כדי שידבקו זה בזה ולא יזח החשן מעל האפוד:
אזהרת רח שלא יזח החשן מעל האפוד וכל המזיחו ומפרקו דרך קלקול לוקה דכתיב ולא יזח החשן מעל האפוד. נמצא כשלובש האפוד עם החשן יהיה החשן על לבו כדכתיב את חשן המשפט על לבו והאפוד מאחוריו דשתי כתפיו לחוד הוא דנקפלות לפניו וחשב האפוד קשור על לבו תחת החשן ושתי כתפות האפוד על שתי כתפיו כדכתיב על שתי כתפיו ושתי עבותות זהב יורדות עד טבעות החשן כדפי' ושני חוטי תכלת מרוכסין מתחת אצילי ידיו מטבעות החשן לטבעות האפוד כדאמר' דאף על גב דבקרא לא כתיב אלא פתיל תכלת על כרחך לא היו פחות משנים שהרי בשני קצות החשן היו ב' טבעות ואם כן ר"ל בפתיל תכלת בכל טבעת: